"דבורה!" יעל צקה מאחורי מפתן דלתי, שהייתה נעולה מפנים. "תפתחי כבר! בואי נדבר!". לא הקשבתי. בכיתי, התייפחתי והתנשפתי. "תפתחי!" היא המשיכה לצעוק מעבר לדלת. "אני לא יכולה לשמוע אותך כך!". כך היא המשיכה לצעוק לי, כמה היא רוצה לדעת מה קרה וכמה אכפת לה ממני. אני באיזשהו שלב התחלתי להתהלך ברחבי החדר, עדיין בוכה. התנשפתי כמו מטורפת. בטח השכנים שלי חשבו שאני עושה סקס. למען האמת, אני עושה הכול, חוץ מסקס.
משכתי חזק בשערותיי עד זוב דם. אחר כך התחלתי לדפוק את ראשי בקיר. בשלב זה יעל צעקה "זהו זה! אני מתקשרת לשון!" ושמעתי צעדים חזקים ומהירים שמתרחקים מחדרי. לא היה לי אכפת. המשכתי לדפוק את ראשי בקיר. עד שהתחלתי להרגיש מסוחררת. כבר אז זלג מפני כמויות גדולות של דם. התחלתי לשרוט את עורי אך כול ידי ורגלי היו מכוסים. ניסיתי לחדור דרך הבגדים, אך ללא הצלחה.
אז התחלתי להוריד את הכול הבגדים. הורדתי והורדתי והורדתי עד שהדבר היחיד שלבשתי על עצמי מעל בגדי התחתונים זה גופיה וטייץ שאת רובו קרעתי עד שהוא הפך למכנסים קצרים. התחלתי לשרוט את עצמי. אך לא בצורה מטופשת ולא פוגעת. אלה ממש קילפתי את עורי עד שראו את בשרי. המשכתי להתנשף ולהתייפח וכמובן, לבכות.
"דבי!" קולו של שון נשמע מעבר לדלת. "מה את עושה?!". הוא נשמע לי מודאג למדי. "דבורה רות ווסטון תפתחי את הדלת הזאת מיד!" יעל צעקה גם כן. הם דפקו בחוזקה על דלתי והיה לי נדמה לשנייה שהם הולכים לשבור אותה בדפיקות. "דבי" שון הפעם אמר בקול רגוע ושקט. "תני לנו להיכנס ותסבירי מה קרה".
אני לא יודעת מה קרה באותו הרגע, או מה גרם לי לעשות את זה, אך פתחתי לו. הלכתי לעבר הדלת. באותה השנייה שפתחתי את הדלת, שמעתי את יעל צורחת צרחה מקפיאת דם. היא שמה את ידה על פיה. לאחר מכן הם הביטו ברגלי המלאות בדם ובשר אדום, בידי שלא נראות שונה ופני, שגם הן היו מרוחות בדם ובשר. יעל מיד אמרה "אני מזמינה אמבולנס" והלכה להזמין אמבולנס. "דבי" שון אמר בקול מאופק. "מה עשית?".
התיישבתי על המיטה, התחלתי להתייפח ולגרד את פני מרוב כאב. היה אפשר לראות את ההפתעה והאימה הצרופים במבטו. הוא הביט על שלוליות הדם שמלאו את רצפת חדרי ואת העור המגורד שמלא בדם ונראה כאילו הוא עוד שניה מקיא. "מה קרה פה דבי?" שאל. עדיין עם אותו מבט. הוא הלך לעברי והתיישב לידי. ממש קרוב. "אל תגרדי. זה רק יחמיר" אמר והוריד את ידי אל ברכי. שון ליטף בעדינות את הפצעים על פני ושאל ברכות "מה קורה דבי?". הפסקתי לבכות וקצת נרגעתי אך בכול זאת לא עניתי. "זה בגלל טוד?" הוא שאל.
חיבקתי אותו. "אני בן אדם נורא" קולי נשבר. "נוראי, אנוכי ומגעיל". הוא החזיק לי את הכתפיים ואמר לי בברור "את לא בן אדם נוראי, רק העובדה שאת מרגישה רע על העובדה שאת עשית משהו רע זה אומר שאת בן אדם שיש לו רגשות, שמודה בעובדה שהוא עשה דבר לא יפה. את בן אדם כזה דבי. את בן אדם טוב". פתאום, משום מקום, נישקתי אותו. אחרי הרבה זמן שרציתי, עשיתי את זה וזה הרגיש נפלא. בהתחלה הוא היה מופתע מידי בכדי להגיב ולאחר שניה הוא נישק אותי בחזרה. ככה התנשקנו עד שהרגשתי מסוחררת.
YOU ARE READING
החיים הכפולים של דבי
Romanceבכול ילדה טובה יש ילדה רעה, שלא יכולה לחכות לצאת החוצה. במקרה של דבי, הילדה הרעה יצאה, אך דבי והיא לא הסתדרו, אז עכשיו יש לה חיים כפולים. דבי, ילדת תיכון חנונית שנרדפת אחרי חבריה לכיתה, בבוקר ורד, ילדת מסיבות שכול הבנים חושבים שהיא יפה ורוצים לצאת...
