"אנחנו צריכים לקחת תמונה ביחד" אמרה רייצ'ל בהתלהבות. "רייצ'ל את יודעת שאני שונא את זה" אמר פטריק, החבר של רייצ'ל, "למה את חייבת לצלם הכול?". תמיד אותו ויכוח. "אולי נצטלם בכול זאת?" אמרתי לפני שאני עוד פעם אשמע את אותה שיחה מעצבנת שממש נמאסה עלי. "בכול זאת אף פעם לא הצטלמנו עם אחד החברים שלי". זה נכון. בדרך כלל אני יוצאת רק איתם, בלי מישהו שאני יוצאת אתו לדייט. אני כבר יודעת מה אתם חושבים, 'מה את לא מרגישה בחוץ?', אז לא, הם לא מהזוגות הדביקים האלו שאי אפשר להיות לידם כשהם ביחד, הם שמים לב אלי ומדברים איתי. אני לא אומר שאני לא מרגישה לפעמים לבד אתם אך זה לא קורה הרבה.
שון התקרב אלי ולחש לי באוזן "זה תמיד ככה?". אני מהנהנת לו הנהון כמעט בלתי נראה. "מה אתם אומרים עלי?" רייצ'ל אמרה מתבדחת. "שאת ילדה נוראית ואני לא אוהבת אותך" אמרתי לה, גם אני מתבדחת. שתינו התחלנו לצחוק ושון ופטריק הביטו בנו במבט שאומר רק דבר אחד. 'בנות'.
המלצר הביא את המנות שלנו והתחלנו לאכול. מידי פעם פטריק סיפר בדיחה טיפשית. בכול פעם שהוא סיפר בדיחה רייצ'ל צחקה בקול גדול ואני שון החלפנו מבטים. ראו שהם מאוהבים מאוד.
אני כמעט לא שמתי לב שהרגשתי לא טוב בתחילת הארוכה. צחקנו, אכלנו ונהנינו. יכול להיות שסתם הייתי רעבה או שתקף אותי עייפות פתאומית. אז בעצם הכול הלך טוב עד לקראת סיום הארוכה שבסיום ההרגשה הלא טובה חזרה אלי. הרגשתי כאילו משהו מנסה לאכול אותי מבפנים. "אני הולכת שניה לשירותים" ציינתי והלכתי לשירותים. עם כול צעד הכאב התחזק. הרגשתי שרגלי עשויות מאבנים כבדות.
רק להגיע לשירותים דרש ממני כוח רב שלא היה לי. השירותים היו ריקים לגמרי. התנשפתי בחוזקה בניסיון להחזיר את קצב פעימות ליבי לקצב רגיל. ללא הצלחה. בכול דקה שעברה הרגשתי רק נעשתה יותר רעה. במילים אחרות, בכול דקה שעברה, הרגשתי נעשתה רק יותר רעה.
עברו 10 דקות עדיין עמדתי בשירותים, בנגדי לדלת כניסה לתא אחד. סחרחורת גאתה בי. החלטתי שאני צריכה לשטוף את פני. עם כול צעד הסחרחורת נעשתה יותר חזקה. פתחתי את הברז, עשיתי מידי כערה וקירבתי אותן לזרם המים. את המים שהיו בידי שתפתי בפני. ניגבתי את ידי ופני. הסתכלתי על עצמי במראה. הדמות במראה הייתה קצת חיוורת, היו עיגולים שחורים מתחת לעינה והבעתה הייתה מזוגגת. חזרתי למקום שבו עמדתי מקודם ליד התא אך הפעם החזקתי בידית התא. הרגשתי שגופי שוקל טונות ורגלי לא עומדות בעומס המשקל. רגלי היו כול כך חלשות. בלי ששמתי לב, ברכי החלו לרעוד והייתי ישובה על הרצפה, בצורה שבה רגלי היו בצורה גשר והחלק האחורי שלי היה על הרצפה הקרה. ניסיתי להתמקד במשהו כדי להפסיק את הסחרחורת שהגבירה משנייה לשנייה, אך ללא הצלחה. ככה ישבתי על הרצפה במשך עוד 5 דקות
YOU ARE READING
החיים הכפולים של דבי
Romanceבכול ילדה טובה יש ילדה רעה, שלא יכולה לחכות לצאת החוצה. במקרה של דבי, הילדה הרעה יצאה, אך דבי והיא לא הסתדרו, אז עכשיו יש לה חיים כפולים. דבי, ילדת תיכון חנונית שנרדפת אחרי חבריה לכיתה, בבוקר ורד, ילדת מסיבות שכול הבנים חושבים שהיא יפה ורוצים לצאת...
