Comeback

1

התעוררתי בבית שלי, טוב לא שלי של החבר שלי, ההורים שלו קנו לו את הווילה הענקית הזאת ליום הולדת 20 שלו ומאז אנחנו גרים כאן ביחד.
התעוררתי וניגשתי לחדר המקלחת, פשטתי את בגדיי וכשהמים החמים פגעו בגופי התחלתי להתרחץ.
סיימתי, התעטפתי במגבת ויצאתי בחזרה לחדר השינה.
"בוקר טוב אהובה" יונתן קם ונישק אותי מאחורה.
"ממ.. בוקר טוב." עניתי בחזרה בעונג.
"אפשר להציע לגברת ארוחת בוקר?"
"בהחלט, טוב עכשיו תצא אני רוצה להתלבש" עניתי ליונתן והצבעתי על הדלת.
"שום דבר שלא ראיתי לפני ארי" הוא נשק לשפתיי בפעם האחרונה ויצא מהחדר.

לבשתי מכנס שורט וסווטשרט אדום של נייק, אחד מהסווטשרטים של יונתן.
ירדתי למטה מחויכת לריח הפנקייקים.
"מריח כל כך טוב!" אמרתי בזמן שחיבקתי את יונתן.
"והכל בשבילך אהובה, צריך לאכול מהר ארי עוד חצי שעה אני צריך כבר להיות בעבודה."
אני ויונתן חברים כבר שנתיים אני מכירה כל חלק קטן בו, הוא מצחיק מוכשר חכם אבל העבודה שלו מונעת מאיתנו לפעמים לבלות את בקרי שבת ביחד או ערבי חמישי, לרוב זה מבאס אבל כבר התרגלתי.

אכלנו ביחד ואז הוא יצא לעבודה, ישבתי על הספה משועממת מתמיד מחפשת מה לעשות עם עצמי, הבית כבר היה נקי אז לא הייתי צריכה לסדר אותו או משהו כזה אז חשבתי לפנות קצת זמן לעצמי.
ירדתי למרתף שלנו שלפני חודשיים יוני ואני הפכנו אותו למין חדר כושר קטן, עליתי על ההליכון והתחלתי לרוץ, ריצה זה תמיד היה אחד מענפי הספורט האהובין עליי, אחרי גלישה, בזמן שרצתי ורצתי שקעתי במחשבות,

חזרתי ללפני 6 שנים שאני והוא עוד היינו ביחד הוא גרם לי לכל כך הרבה אושר, שמחה, והתרגשות אך אחרי מה שהוא עשה אני לא חושבת שאני אי פעם אוכל לסלוח לו.

הסתכלתי על השעון וראיתי שאני רצה כבר חצי שעה, ירדתי מההליכון ועליתי למעלה נחתי קצת על הספה ואז נרדמתי לשינה עמוקה.

"בייב אני בבית!" יונתן צעק והעיר אותי מהשינה העמוקה, כמה זמן ישנתי?

"ויש לי חדשות! אנחנו טסים לתאילנד!" הוא צעק ופערתי את עיניי. תאילנד? תמיד רציתי לטוס לשם!

"באמת יוני? איזה כיף מתי?"

"מחר בערב, רק לשבוע בייבי, נסיעת עסקים אז אני אהיה הרבה בפגישות." הוא אמר וחייכתי, עבר הרבה זמן מאז שיצאנו ביחד לחופשה.

"אני אלך למעלה לארוז בשבילנו" חייכתי ועליתי למעלה, ארזתי מלא בגדים קצרים בשבילי ובשביל יוני חליפות לעסקים.

כשסיימתי לארוז הנחתי את המזוודה בפינת החדר וירדתי למטה.

"איך היה בעבודה יונתן?" ניסיתי למצוא נושא לשיחה מעניינת שאולי לא יודעת תתפתח..

"הכל רגיל." ענה והמשיך לצפות במשחק הכדורסל ששודר.
לעזעזאל הוא כל כך מנותק.

*בטיסה*

הדיילת עברה בין כל הנוסעים במחלקת העסקים והציעה שמפניה, הטיסה הייתה ארוכה ומעייפת אך רציתי כבר לשים בגד ים ולהיכנס לחופים המדהימים בתאילנד.

כעבור שעה נחתנו ומונית באה לאסוף את יונתן ואותי מהשדה תעופה.

"ארי אני מיד נוסע לפגישה אז תקשיבי, המזוודות כבר בדרך למלון תגידי את השם שלך בקבלה ויתנו לך מפתח לחדר." הוא הסביר לי הנהנתי ונכנסתי למונית, לבדי.

"היי, קוראים לי אריאל גרין באתי לקחת מפתח לחדר שלי." אמרתי את שמי לפקידה שעמדה בקבלה.

"אריאל גרין, אריאל גרין בואי נראה, הנה כן חדר מספר 504 בקומה מספר 5 שהייה נעימה." המוכרת חייכה הודתי לה ולקחתי את המפתח לחדר.

פתחתי את החדר ונדהמתי מכמה יפה הוא, הכל היה באווירה מאוד טרופית, פירות טרופיים ועצים, מהחלון היה נוף לים הכי יפה שראיתי בחיים שלי.
עליתי במהירות על בגד ים וירדתי לחוף.
שכרתי גלשן מחנות של גלישה ליד המלון וחיפשתי חוף פנוי או לפחות חוף של גולשים, אחרי שהלכתי משהו כמו קילומטר מהחוף של המלון מצאתי פינה שקטה עם גלים גבוהים, נכנסתי לים ועליתי על הגלשן.

חתרתי לתוך לב הים וחיכיתי לגל המושלם, כשהוא הגיע שכבתי על הגלשן והתחלתי לחתור, הגל הגיע ותפסתי אותו הייתי ממש בתוך הגל, זו פעם ראשונה שאני עולה על משהו כזה, ברגע אחד מהיר הגל התנפץ לכל עבר נפלתי מהגלשן והרצועה נקרעה מרגלי.

לא ידעתי מה לעשות אני רחוקה מהחוף, בלי גלשן וקיבלתי מכה חזקה בראש וברגל אני לא אוכל לשחות עד החוף עכשיו.
"הצילו!" צעקתי כמה פעמים, הרגשתי חלשה יותר ויותר מצעקה לצעקה.
ראיתי מישהו עובר שם צעקתי בפעם האחרונה "תעזור לי." ואיבדתי את הכרתי.

(בתמונה יונתן)