למחרת קמתי ב-11:00 ודניאל עדיין ישן נכנסתי לחדר האמבטיה והורדתי את בגדי.
מילאתי את האמבטיה במים חמים והוספתי קצף.
אין על אמבטיות קצף.
עצמתי את עיניי ושקעתי במחשבות, אתמול בלילה היה מדהים אבל מה עכשיו? היום בערה אני חוזרת ליונתן, והוא חושב שאני בכלל עם חברה כאן.
אם אני עושה משהו כל כך רע למה זה מרגיש כל כך טוב?
מצד אחד אני בוגדת ביונתן אבל זה מרגיש
כל כך נכון וטוב.
הרבה יכול לקרות בכמה שנים אבל אף פעם לא חשבתי שזה מה שיקרה; ניפרד, נמצא אחד את השנייה, נחזור נעזוב ולא נפסיק כל פעם להתאהב מחדש.
שמעתי רעש של דלת נפתחת ופתחתי את עיניי שגילו את דניאל בעירום מלא, גופו השזוף והמטופח נראה כל כך מדהים כל פעם מחדש.
"אני יכול להצטרף?" דניאל שאל והנהנתי להסכמה.
הוא נכנס לתוך האמבט ונשכב, אני הייתי מעליו, גם שכבתי.
"דני"
"מממ" הוא הנהן ברוגע.
"מה יהיה איתנו?" שאלתי, היום אנחנו חוזרים לקליפורניה, למרות שאלו היו יומיים מדהימים עדיין יש לי חבר ומחוייבות כלפיו.
"להגיד לך את האמת? אף אחד לא יודע איפה נהיה עוד כמה שנים אבל אני רק יכול לקוות שאת תיהיי שם איתי." הוא אמר ונשק למצחי.
כל כך קשה לא להתאהב בו.
"אנחנו נצטרך לצאת מפה מתישהו, הטיסה עוד שלוש שעות" אמרתי בלחש, למרות שאני לא רוצה שהרגע הזה ייגמר בחיים.
"אז עוד קצת" הוא ענה ועצמתי את עיניי בחזרה, נרגעת מעליו, אני מרגישה הכי בטוחה בעולם.
לאט לאט קמתי מדניאל ויצאתי מהאמבטיה מתעטפת במגבת.
"את רעה" הוא אמר וקם גם הוא.
הוא נישק אותי בעדינות ממכרת כל פעם ששפתינו נפגשנו רציתי עוד ועוד ממנו.
"אנחנו צריכים לארוז" לחשתי בין כל נשיקה
נפרדנו מהנשיקות והתחלתי לארוז, הכנסתי למזוודה את השמלה האדומה ששכבה עוד על רצפת החדר ונזכרתי בכל פרט מאתמול, נאנחתי לעצמי.
הזמן עבר ודניאל ואני כבר היינו על מטוס בחזרה לקליפורניה.
עמדנו בשדה התעופה של קליפורניה וחיכינו למונית.
דניאל הצליח לעצור מונית אחת ונכנסנו אליה.
הנסיעה הייתה מהירה, הגענו לבית של דניאל ויצאתי החוצה להיפרד ממנו.
"אז פה זה נגמר" אמרתי ומבטו השתתק, הוא הביט בי במבט קפוא חסר כל הבעה ובשניה אחת מבטו התמלא באכזבה.
"את חוזרת אליו, את חוזרת אליו?" הוא צעק ושם את ידיו על ראשו.
"מה עם הימים האחרונים הא? הם קרו את יודעת" הוא אמר ובכל מילה הרגשתי צביטה בלב.
"אני יודעת שהם קרו והם גם היו נפלאים, אבל הם היו מאוד חסרי אחריות." שפכתי החוצה.
"יש לי חבר שאוהב אותי ומחכה לי ואם הוא ידע מזה הוא יהיה הרוס..-" אמרתי ודניאל קטע אותי.
"אז את שוכבת איתי ואחרי זה הולכת לחבר שלך? זו התוכנית שלך?" הוא צעק עליי.
"לא זה לא ככה דניאל! הוא החבר שלי נתתי לו את המילה שלי" צעקתי עליו בחזרה
"לא.. לא.. תחסכי לי את התירוצים שלך כל מה שאת חושבת עליו זה ביטחון!"
"ביטחון?" שאלתי אותו
"כסף! יש לו הרבה כסף, את צריכה אותו הוא נותן לך ביטחון, איתו את תקבלי את החיים שאת רגילה אליהם"
"אני שונאת אותך אתה חתיכת בן זונה" צעקתי עליו
"ואם את תלכי עכשיו אני אשנא אותך יותר"
"את משועממת בגלל זה באת איתי! אם משהו לא היה כל כך חסר לך לא היית טסה איתי לאיטליה!"
"תפסיק פשוט תפסיק!" צעקתי והתחלתי לבכות.
"את מוכנה להישאר איתי?" הוא ביקש בשקט המבט שלו היה מלא באכזבה.
"להישאר? בשביל מה? אנחנו כבר רבים" עניתי לו
"זה מה שאנחנו עושים אנחנו רבים, את אומרת לי מתי אני בן זונה ואני אומר לך מתי את רעה ומעצבנת"
"ואני לא אומר שיהיה קל, אני יודע שיהיה קשה אבל זה מה שאני רוצה, אני רוצה לבלות כל יום מהחיים שלי איתך"
"אז עכשיו תסתכלי עליי ותגידי לי מה את רוצה, לא מה אני רוצה ולא מה יונתן רוצה, מה את רוצה?"
"אני לא יודעת דניאל" נכנסתי למונית במהירות ואמרתי לנהג לנסוע, הסתכלתי לאחור וראיתי את דניאל בועט במזוודה שלו, לעזעזאל מה עשיתי.
במהלך הנסיעה תיקנתי את האיפור ונכנסתי הביתה שם ראיתי את יונתן וכמה מהחברים הקרובים שלי "הפתעה" כולם צעקו ביחד.
הם נעמדו בחצי עיגול, יונתן יצא משם וניגש אליי הוא כרך ברך ואמר
"אריאל גרין, האם תהפכי אותי לגבר המאושר בעולם ותינשאי לי?"
YOU ARE READING
Comeback
Romanceההבדל בין גיל 18 ל22 ענק. ההבדל הכי ברור הוא שבגיל עשרים ושתיים אתה משלם על הטעויות שעשית בגיל 18. והנה אני בגיל 22 גרה בקליפורניה עם החבר שלי, יונתן מילר, משלמת על הטעות הכי יפה שעשיתי בכל החיים שלי. הטעות הזאת הייתה דניאל לרמן. קוראים לי אריאל...
