בובה על חוט

פרק 1

חוק ראשון: אף פעם אל תראו שאתם מפחדים.
חוק שני: תנסו להיראות בלתי נראים.
חוק שלישי: תתחברו עם מי שמתאים לכם.
חוק רביעי: אל תתערבו.
חוק חמישי: תתרחקו מריי אדמונס ומהחבורה שלו.

אלה חמשת החוקים, שחברי הטוב ג'יי או ג'ייסון, אמר לי בתחילת דרכי כילדה חדשה.
אני מוזרה אני יודעת, לא אכפת לי באמת מה אומרים עליי.
נחמד לי להיות אני.

אני לא ילדה רזה, אני יחסית גבוהה לגיל שבע עשרה לבנות, מטר שבעים ומשקל שישים.
הורדתי 7 קילו, לא בשביל להראות תדמית של וואו בואו נהיה רזים ואז יאהבו אותנו, בכלל לא.
אני רוצה להיות ילדה בריאה, אז נפטרתי מכל המתוקים שאני אוכלת פעם בחודש, והכנסתי לתפריט אוכל בריא יותר, גבינות וכאלה.

יש יגידו שאני מוזרה, ויש כאלה שימחאו לי כפיים על זה.
כמו הבנות האלה מהכיתה שלי, עם הקול הצווחני, נו, אלה שחושבות את עצמן מלכות הכיתה ובעצם הן לא, האלה שחושבות שהן מגניבות אם הן מקיימות כל מיני דברים, עם ריי אדמונס.
הן חושבות שהן יוצאות מגניבות והכל אבל זה בכלל לא הופך אותן לכאלה, זה הופך אותן למושפלות ונואשות.

יש רק אחת שבקביעות עושה את זה עם ריי בשירותים, קוראים לה האנה, ואפשר לדעת לבטוח שהיא עברה ניתוחים בגופה.
עברתי לבית ספר הזה רק כי יש כאן יחידת לימוד גבוה וטובה.
אז נתקעתי כאן פחות או יותר.

בהפסקת הצהריים, נשכבתי על הדשא והשמש הייתה עליי, ג'יי היה במבחן במתמטיקה כרגע, מכיוון ולו יש היום ולי בעוד יומיים.

צל הסתיר את השמש הנעימה והחמימה.
"חרא, מי מסתיר לי את השמש?" אמרתי ולבסוף הסרתי את ידי מעיניי, ומבחינה בלא אחר מאשר ריי אדמונס.

"שלום לך, פריקית חמודה." הוא אמר בקול המעצבן שלו, ורציתי להחטיף לו סטירה.
"היי, ריי כריסטיאן אדמונס." ראיתי את זעמו בפניו, ובמהירות קמתי על רגלי.
הוא התקדם לעברי, ואני כשלתי לאחור.
"מאיפה את יודעת?" הזעם בלט היטב בעיניו, "הו, לא משהו מיוחד, הפריקית שלך סטוקרית רצינית." אמרתי בשעשוע רב, והוא נשף בחוזקה. אם הוא היה צריך להיות חיה, הוא בטח היה כלב. כי באמת שהוא כלב.
"זה עוד לא נגמר ניקול בלנסון." הוא עזב את ידי, ושיפשפתי אותה.
כעבור כמה רגעים ראיתי סימנים אדומים.

"ניק? ניקה את בסדר?" ג'יי שאל אותי כשנכנסתי לכיתה, ואני די בטוחה שהיה משתמש בכל שמות החיבה בעולם כדי להוציא אותי מההלם. מלמלתי לעברו שאני בסדר, לקחתי את התיק שלי ושמתי אותו על הגב, ייצאתי מהכיתה והתקדמתי אל עבר השער, מתעלמת מהעובדה שג'יי מביט בי בדאגה. ייצאתי מהשער, והשומר לא שאל מילה. אף פעם לא החזיקו אותי בכוח.