My Demon Boy

~הקדמה~

היום,לפני בדיוק 12 שנים אימי נרצחה באכזריות על ידי כנופיית מתנקשים הנקראת "לב השד".

אבי לא הולך להתאבל על מות אימי,זה לא שלא אהב אותה אך מאז מותה איבד כל רגש אנושי,גם לגבי הבת היחידה שלו.

אז בואו נתחיל מההתחלה? שמי לוסי הארטפיליה, אני בת 17,ובת למשפחת הארטפיליה המכובדת.לפני כשנה הייתי בריב עם אבי וברחתי מהבית לרחובות העיר,הייתי עם מדי משפחת הארטפיליה ולא היה לי לאן ללכת,הסתובבתי ברחובות העיר ניו יורק לבדי, והגעתי אל סמטה חשוכה שפנס מהבהב הנתלה על עמוד לא הפסיק להידלק ולהתכבות, ופתאום שמעתי יריה,לא הבנתי מאיפה זה בא ואז שמעתי צעקה "את כנופיית פיירי טייל לא משמיצים!"ואז עוד יריה,וצעקה,ועוד יריה,וצעקה,ואז השקט שאחרי המוות....כנראה.

הייתי בהלם מוחלט,נבהלתי,התחלתי לרוץ אבל השדים שלי תפסו אותי וחטפו אותי,הייתי יותר משבוע בצריף קטן ורעוע כשאישה יפת מראה עם שיער אדמוני באה והחלה לשאול שאלות "מי את?!" אמרה בקול עוצמתי וגבוה,הייתי מגדירה זאת אפילו כצעקה, "א...אני ל...ל...לוסי הארטפיליה גבירתי" אמרתי בקול חלש ורועד מפחד קיללתי את עצמי על הפחד שיצא בקול הזה כי זהו הרושם הראשוני שעשיתי על האישה, "קוראים לי אלייזה סקארלט,ואני מנהיגת כנופיית פיירי טייל,עכשיו יש לך שתי אופציות,הראשונה היא לשמור בשקט על כל מה שקרה כאן והשניה היא למות עכשיו,מה היא בחירתך?"אמרה בקול ללא פחד ואני רק הערצתי אותה יותר ויותר על כך שאין בה פחד, "אשמור על כך בשקט.אך ארצה לבקש ממך משהו" אמרתי בקול ללא פחד והיא התעניינה "מה ילדונת במצבך העכשווי יכולה כבר לבקש ממני?" שאלה בקול מופתע, "ארצה לבקש לסייע לכם בכנופייה!" השבתי בקול נלהב והיא החזירה תשובה שלא ציפיתי לה "את?!" היא אמרה והחלה לצחוק "מה ילדת שמנת עשירה כמוך כבר יכולה לעזור לנו בכנופיה?!" לא אשקר,נפגעתי ממילותיה אבל לא נתתי לזה להרוס אותי "כן,אני רוצה להיכנס לכנופיה לא בתור לוחמת אלא בתור עוזרת כלכלית,כסף יכול לעזור?" השבתי את תשובתי אל אלייזה "הממ... אני מניחה שאת צודקת,אנחנו כן צריכים עזרה כלכלית" היא חשבה כמה שניות "אז התשובה חיובית?" שאלתי אותה "אני מניחה שכן,בנוסף לא תזיק לי עוד בת שתעזור לי עם כל הדברים שרק בנות יודעות לעשות הכי טוב"היא שיחררה אותי מהאזיקונים שהייתי כבולה בהם"את באה איתי עכשיו למבנה הכנופיה?" אלייזה שאלה אותי "אני מניחה שכן,כנראה שאין לי עוד מקום ללכת אליו כיוון שברחתי מהבית ואני לא בטוחה אם אבא שלי מחפש אחריי." "אוקיי הבנתי את המצב,את מוזמנת אליי או להישאר במבנה הכנופיה עד שתחזרי לביתך. בתור הצעה אישית שלי אני אגיד לך שלא אעדיף להישאר במבנה של הכנופיה כיוון שיש לנו הרבה אויבים. מה בחירתך?"שאלה אותי אלייזה,"אני חושבת שאענה להצעתך ואבוא להתארך אצלך בבית,את צודקת במה שאמרת." השבתי אל שאלתה. אני ואלייזה החלנו להתקדם אל המבנה וכל צעד שעובר אני מרגישה שהלחץ בי הולך וגובר. "הגענו" פנתה אליי אלייזה והעירה אותי ממחשבותי. "הגענו" השבתי אליה.

נכנסנו אל המבנה,הוא לא היה גדול או מפואר,התקרה הייתה נמוכה,הריצפה אמנם הייתה נקיה אך על הקירות היו סימנים של דם,בר גדול ניצב ומעליו מרפסת ששם היו תמונות של אנשים אחרים,הסתכלתי על התמונה האמצעית,הייתה לי תחושה שאני מכירה את מי שבתמונה אבל לא היה אפשר לראות בבירור,התקרבתי והתקרבתי,אלייזה אחרי ואני רק מתקרבת לכיוון התמונות,כשהעתי הסתכלתי על התמונה הפה שלי היה פעור והעיניים שלי היו פעורות גם כן "אמא" פלטתי הברה של קול בצליל שקט,"מה?" אלייזה ענתה בטון מבולבל, "את מכירה את האישה שעל הקיר?" אלייזה הפנתה אליי את השאלה, "כן זו..." ואז ראיתי נקודות שחורות מול עיניי והבנתי שמשהו טוב לא קורה בגלל חוסר האכילה והשתיה ביומיים האחרונים, נפלתי על הרצפה והעיניים שלי היו סגורות,התעלפתי.

התעוררתי במבנה לבן ומולי ניצב....

אוקיי אז אני יודעת שזו רק ההקדמה ואולי לחלקכם זה נראה משעמם אבל בפרקים הבאים יתחילו להיות פה עינינים,ובכל זאת אני מזכירה שמה שראינו היום מנקודת המבט של לוסי היה איך היא נכנסה אל הכנופיה.