My Demon Boy

~פרק 4~

~לוסי~(תודו שהתגעגעתם)

"איפה אני?אתה מוכן בבקשה להסביר לי למה אני פה או איפה החברים שלי?הם נטשו אותי?"שאלתי את האיש שהיה הרופא של אבא שלי בפאניקה "תירגעי לוסי,החברים שלך לא נטשו אותך,הם חושבים שאת מתה,את פה בגלל שירו בך ולא התעוררת במשך חודשיים ורצו לנתק אותך מהמכשירים,אני הצלתי אותך כי אני לא חושב שמגיע לך למות."הוא ענה לי על השאלות שלי,הם חושבים שאני מתה.אף אחד לא חיפש אחרי?אף אחד לא דאג שאני אשאר בבית החולים או שלא ינתקו אותי מהמכשירים?אני כזו לא חשובה לאנשים? דמעות מלוחות החלו לזלוג מעיניי אחרי המחשבות העצובות שחשבתי לעצמי,מילא אבא שלי,אבל נייט?אלייזה?גריי? "יש לך לאן ללכת?" שאל אותי הדוקטור שאפילו איני יודעת את השם שלו,"כן,יש לי לאן ללכת." החזרתי לו תשובה,אני אלך לכנופיה.אין סיכוי שלא יקבלו אותי שם.נכון?ירדתי מהמיטה והרגשתי מסוחררת,כמעט נפלתי על רגליי אבל אחזתי במיטה כדי שלא אפול,"רק שאלה אחרונה,איפה אני?" ואז הרופא הנחמד אמר את הכתובת שלו והבנתי שאין לי דרך כל כך ארוכה אל הכנופיה.התחלתי ללכת ברחובות נוי יורק המסוכנים עם שמלת בית חולים וכפכפים לבנים שהרופא הנחמד נתן לי,שמעתי קולות נוראיים,צרחות,יריות,ושיסוף של סכינים.קולות כאלו כבר הכרתי וידעתי לזהות,שמעתי אותם הרבה.אולי פעם חשבתי שהתרגלתי אליהם אבל עכשיו אני מבינה עד כמה מצמררים הם יכולים להיות,אני מפחדת,אני מפחדת שאני אפגוש באיש לא נחמד ומי יודע מה יעשו לי,התחלתי ללכת יותר מהר ואחרי עשר דקות של הליכה מהירה מאוד הגעתי אל מבנה הכנופיה,פתחתי את הדלת הכבדה והגדולה באיטיות והכנסתי אור למבנה,"לוסי" שמעתי את קולו ההמום של גרייסון קורא לי,"זה לא יכול להיות,את מתה!" הוא פנה אליי "גריי אני לא מתה,אני הייתי חיה כל הזמן,אני הייתי בתרדמת כל הזמן הזה." לא הספקתי לספור עד חמש מהמשפט שאמרתי והרגשתי את גרייסון מושך אותי לחיבוק,בהתחלה לא הגבתי אבל אחרי שניה חיבקתי אותו בחזרה,"נייט!אני חייב להתקשר לנייט!"הוא אמר בצעקה,ואני ציחקקתי,הוא צלצל ואחרי שלושה צלצולים נייט ענה, "אחי אתה לא תאמין איזה הפתעה יש לי בשבילך פה,איפה אתה?" שמעתי כמה המהומים מהטלפון "אהא...אז לבוא לשם?..אוקיי אני כבר שם." הוא אמר לנייט, "בואי לוס הולכים!" אמר בקול מתלהב,הוא החזיק בידי והלכתי יד ביד עם גריי לכיוון האופנוע שלו,לא אהבתי להיות עם נייט או גריי על האופנוע,הגענו לסוג של מקלט כזה ונכנסנו אליו,הריח שם היה של אלכוהול חזק וסיגריות,ריח נוראי. בנות עם לבוש מינימלי היו שם בלי סוף,מה נייט עושה לעזאזל במקום כזה?נכנסנו עמוק יותר אל תוך המקום הזה,ראיתי את נייט יושב עם מישהי יפה,שיער בלונדיני נוטה לכיוון האפור,עיניים כחולות גדולות וגוף מהמם,הסתכלתי עליהם מתנשקים ולא יודעת למה הרגשתי צביטה בלב,הרגשתי שמשהו לא נכון.נייט הסתכל על גריי ואז עליי,ראו שהוא לא ידע איך להגיב,הוא פשוט רץ אליי וחיבק אותי,לא חיבקתי אותו בחזרה,כעסתי.אני אפילו לא יודעת על מה,"לוסי? זו את?" הוא שאל בקול מופתע,נייט תפס את שתי הלחיים שלי ביד אחת וסיבב את הפנים שלי כדי לראות שהכל בסדר ושלא קרה לי כלום,אופ הוא כל כך חמוד לפעמים. רגע מה?! הוא לא חמוד!הוא נייט,הוא לא יכול להיות חמוד!הבחורה שהייתה איתו קודם באה אליו מאחור וטיפסה לו על הגב,מנשקת את צווארו ואת שיערו,"גריי,אני אלך שניה לשירותים."אמרתי לגריי בחיוך מזויף,"אוקיי" אמר לי "ליסאנה,את יכולה להביא ללוסי בגדים?אני לא רוצה שהיא תישאר בבגדי בית חולים."הוא אמר לאישה שהייתה איתו,היא התבררה כליסאנה,היא נישקה אותו בפה והלכה כנראה להביא לי בגדים, "חברה חדשה?" שאלתי את נייט, "לא יודע..." הוא ענה לי.

"תודה ליסאנה" אמרתי לבחורה שהביאה לי בגדים,הלכתי לכיוון חדר השירותים כדי להתלבש,התחלתי לשים אתת המכנס הקצר שהגיע לי עד לאמצע הירך,זה היה יחסית צנוע לעומת מה ששאר הבנות לבשו פה,לבשתי את חולצת הבטן שחשפה את הטבור שלי,היא הגיעה לי עד מעט לפני הטבור,שמתי את העקבים הגבוהים שהיא הביאה לי ונתתי לשיערי הבלונדיני והארוך לגלוש על גבי,הסתכלתי על עצמי במראה וכמה דמעות מלוחות זלגו על הלחי הלבנבנה שלי,למה אני בוכה?למה יוצאות מעיניי דמעות למרות שאין סיבה שיצאו?נייט נכנס אל השירותים והתחיל לומר "באתי לבדוק מה קורה לקח לך יותר מידי זמ..."הוא אמר אבל לא השלים את המילה האחרונה כיוון שראה שאני בוכה,"מה קרה?" שאל בקול דואג,"הכל בסדר,זה בגלל ההתרגשות שחזרתי."אמרתי בחיוך מזויף,"טוב...תגידי לי מה לעזאזל את לובשת?!" הוא אמר ושם עליי את הג'קט שלו כדי שיכסה את גופי,הג'קט שלו הגיע לי עד לפני הברכיים,"נייט מה אתה לעזאזל עושה? אין לי בעיה עם איך שאני לבושה,זה בסדר..." אמרתי לו "כן אבל לי יש בעיה עם הלבוש,הוא חשוף מידי."הוא אמר ומשך אותי לחיבוק ארוך,חיבקתי אותו בחזרה,דמעות החלו לזלוג במהרה,התחלתי לבכות. "נייט אני..אני.. חשבתי שאני הלכתי לאיבוד.. אני כל כך פחדתי.." אמרתי לו בקול בוכה "אין לך ממה לפחד יפה שלי,אני לא אתן שיפגעו בך יותר.לא מגיע לך כל הסבל הזה."הוא אמר וניגב את הדמעות שלי בעזרת אגודלו,התנתקנו מהחיבוק והוא התקרב אליי עם פניו,שפתינו כמעט נגעו אחת בשניה ו.....

...........................................................................................................................................................................................................................

מוחעחעחעחעחעחעחע, אז מה אתם אומרים?הם יתנשקו?דרך אגב,מה אתם חושבים על ליסאנה? (אני ש ו נ א ת אותה!!!!!!!) טוב אזז.... פרק 5 יעלה ביום שני...

LOVE U