My Demon Boy

~פרק 3~

~נייט~

היא נורתה.היא פאקינג נורתה.אחותי בנפש נורתה.אני לא יודע מה אני אעשה אם היא לא תתעורר,היא ישנה כבר שבוע ואני משתגע.אבא שלה הביא לה את הרופאים הכי טובים והניתוח הלך טוב,אז למה היא פאקינג לא מתעוררת?! "תתעוררי כבר!!" צעקתי לחלל הריק חוץ מהמיטה של לוסי ששהתה שם,היא לא יכולה לישון תמיד,נכון? "אחי שומעים אותך בכל מקום" גריי אמר לי "זה לא מעניין אותי." אמרתי בקול שקט.

~פלאשבאק~

~לוסי~

בבקשה תגידו לי שזה לא נכון" נכנסתי בצעקה אל חדרו של נייט,גריי ואלייזה היו שם עם פנים עצובות,נייט היה שכוב על המיטה עם תחבושת על הראש, "מה קרה?" אמרתי בקול רועד,"הוא נפצע מסכין, הסכין לא פגעה לו במוח,אבל כמו שאת בטח יודעת זה עדיין מסוכן."אלייזה ענתה לי "נייט אתה לא יכול לישון עכשיו,אלייזה באה לראות אותך,כולם דואגים לך..." אמרתי לנייט שישן במיטתו, "גם אני דואגת לך" אמרתי לו בלחש באוזן כאילו הוא שומע אותי,דמעה אחת שלא חשבתי שתצא, זלגה לי על מורד הלחי והרגשתי מישהו מוחה אותה, "קמת" אמרתי בחיוך עצוב, "אם זה בישבילך,אז כן."אמר בקול חלש ולא מוכן להודות בחולשה שלו, "שמעתי את מה שאמרת לי..."הוא אמר ואני נהיתי אדומה...

~הווה~

~נייט~

עבר כבר חודש והיא עדיין ישנה,הם אמרו שאם היא לא תקום בשבוע הקרוב לא משנה כמה אבא שלה ישלם הם ינתקו את המכשירים שעוזרים לה לנשום וכל החרא הזה,בית חולים מזדיין."תקשיבי לוסי,היום הם אמרו שאם לא תתעוררי עוד שבוע הם ינתקו לך את המכשירים שעוזרים לך לנשום.בחיים לא ביקשתי ממך כלום נכון?עכשיו אני מבקש ממך בפעם הראשונה,בבקשה תתעוררי,את ניכנסת ללב שלי בשנה האחרונה,אני יודע שהיו מקרים שהתנהגתי כמו חרא,אבל בבקשה תתעוררי."אמרתי לה ורציתי לראות אם זה כמו באגדות,שאם אני אנשק אותה היא תתעורר או שאני אהפוך מצפרדע לנסיך,נישקתי את שפתיה בעדינות,אך לא הרגשתי דבר ממנה,היא לא תתעורר,החיים הם לא כמו אגדה,אני סתם מפגר,איך נתתי לבן זונה לירות בה,לא יכולתי להגן עליה למרות שהיא הייתה כמו אחותי.

עברו חמישה ימים ונשארו רק עוד יומיים שאם לוסי לא תתעורר בהם הם ינתקו את המכשירים,כבר הכנתי את עצמי למקרה הזה,אני ואלייזה החלטנו ללכת אל אבא של לוסי שלא בא אפילו פעם אחת לבקר אותה,מי יודע אולי אם המיזדיין הזה יבוא היא תתעורר. הגענו אל הבית של אבא של לוסי ונכנסנו אליו למשרד "יחתיכת מיזדיין מה נראה לך שאתה לא בודק מה עם הבת שלך?! היא פאקינג בתרדמת כבר חודש! אתה קולט שאתה מאבד אותה עוד יומיים אם היא לא מתעוררת?!"פניתי אל המזדיין "זהו אינו עיניינך מהם היחסים שלי עם בתי לוסי." אמר בקול רגוע "אבקש ממך לצאת ממשרדי עכשיו" הוסיף אחרי שניה "אתה חתיכת אבא מגעיל,אני מרחם על לוסי שהייתה צריכה לגדול איתך."אמרתי בקול נגעל מהבנאדם שעומד מולי.

עברו יומיים ולוסי עדיין לא התעוררה.זהו,היום מנתקים לה את המכשירים,אני אלייזה וגריי בחדר שבו לוסי ישנה. כולנו עם פנים עצובות, "צאו בבקשה,אנחנו רוצים לנתק אותה מהמכשירים." אני לא מוכן שהיא תמות! אני לא מוכן לוותר עליה "תקשיב לי טוב טוב חתיכת מזדיין מסריח, אתה לא מנתק אותה מהמכשירים שמעת?! היא רק בת 16,כל החיים שלה לפנייה ותאמין לי אני לא בן אדם שכדאי להתעסק איתו." אמרתי לו ותפסתי אותו בחולצה, "זה בהוראה של אדון הארטפיליה,לא משנה כמה תבקש אני לא אוכל לשנות את זה." הוא אמרלי ואני רק קיללתי את אבא שלה בלב,יצאתי מהחדר נותן לרופאים לעשות את עבודתם בידיעה שלא יכלתי לעשות כלום,הרגשתי פתאום משהו רטוב על הפנים שלי,אני בוכה?

~נקודת מבט של הרופא של לוסי~

הבחור הזה צודק,אני לא יכול לנתק ילדה בת 16 ממכשירים ולתת לה גזר דין מוות... אבל זו החלטה של אבא שלה,אי אפשר לשנות את זה.או שאני יכול לעשות משהו לגבי זה,לקחתי את המיטה עם המכשירים ועם הילדה מהדלת האחורית שיש בכל חדר,התחלתי ללכת לכיוון אחד האמבולנסים,אני אקח אותה לבית שלי, אני יודע שאישתי לא תתנגד.וברגע שהיא תתעורר אני אקח אותה בחזרה אל החברים שלה.

~נייט~

אני אלייזה וגריי נכנסנו אל החדר שלוסי הייתה אמורה להיות שם ללא רוח חיים,אבל הגופה שלה או המיטה שלה לא פה. מה לעזאזל?!אמרו שנוכל להיפרד ממנה לפני שלוקחים אותה,עוד פעם הדמעות הרטובות זלגו במורד פניי,למה אני כל כך רגיש? ולמה יש לי הרגשה שלא קרה לה כלום?

עבר כבר חודש מאז ה"מוות" של לוסי,אני לא מפסיק להאמין שלוסי עוד חיה,כל הדברים האלו מוזרים מידי,לא הייתה לה הלוויה,אין גופה,אין קבר,לא הייתה מיטה באותו היום בבית החולים.יש פה יותר מידי סימני שאלה ואני לא מוכן שזה ישאר ריק,אם יש אפילו סיכוי קטן שלוסי חיה אני מוכן להפוך למכונת הרג...

~לוסי~

התעוררתי בחדר ירוק,זו לא התיקרה של החדר שלי,מה קרה לי? איפה אני? איזה יום היום? למה יש לי תפרים בבטן?יש לי יותר מידי שאלות ופחות תשובות,פקחתי את עיניי והגרון שלי היה יבש,אני מרגישה כאילו לא שתיתי בחיים,אני שמה לב שהגוף שלי רזה יותר ושאני טיפה לבנבנה,פתאום נכנס איש עם סוודר כחול וג'ינס,זיהיתי אותו,הוא היה הרופא של אבא שלי פעם לפני הרבה זמן,הוא נכנס עם דף ועט ועליו ביצע רישומים,"לוסי? התעוררת?" הוא שאל אותי,מה זה לא ברור?! "מ...מים" אמרתי בקול יבש וצרוד,"כן,בטח,אני מביא לך מים עכשיו" ענה ואחרי כמה שניות חזר עם בקבוק מים וכוס עם קרח,שתיתי את המים והרגשתי טוב יותר, "איפה אני?"

.....................................................................................................................................................................................................................................................................................................................................................................................................................

טוב אז הנה הפרק של יום שני,הוא טיפה בשעה מאוחרת אבל עדיף מאוחר מאשר לעולם לא,לא?

טוב אז מה אתם אומרים על נייט שלנו? נכון שהוא חמוד?פרק יעלה ביום שיש אבל אשמח לתגובות והצבעות,תודה! LOVE U