Under Control

פרק 1

"לינדי? זוכרת שקבענו לצאת היום?"
"זוכרת זוכרת... אני אהיה אצלך בשבע, נתארגן ונצא בתשע?"
"נשמע טוב ניפגש בשבע."

לינדי היא החברה הכי טובה שלי מאז שאני זוכרת את עצמי. אנחנו יודעות הכל אחת על השנייה ואני לא יכולה לדמיין איך החיים שלי היו נראים בלעדיה.

אז אני אמבר. אמבר ויל.

אין לי כל כך מה לומר על עצמי. אני עקשנית, תוקפנית, סגורה בעצמי, בעלת ביטחון עצמי גבוה ולפעמים חצופה וברצינות שאני לא יודעת איך אנשים סובלים אותי כי אם אני הייתי במקומם, כבר מזמן הייתי מעיפה לעצמי איזה כאפה.
אני לומדת בבית ספר של עשירים ואם לינדי לא הייתה לומדת שם, הייתי עפה משם על טיל. תמיד רציתי ללמוד בבית ספר רגיל של ילדים רגילים ולא של עשירים פלצנים.
אני יפה. ואני יודעת את זה. לפעמים אני חושבת על זה. אם הייתי נולדת מכוערת, מי מהחברים שיש לי עכשיו היה עדיין חבר שלי? לא משנה.
אבא שלי הוא הבעלים והמנהל של החברה קוקה קולה ויש לי אח גדול, לוקאס. הוא מהאחים הגדולים האלה, היותר מידי מגינים... חשבתי על זה פעם, אולי לכל האחים האלה יש איזו אגודה והם נפגשים פעם בשבוע.

וואו

זה הדברים שאני חושבת עליהם?

אני כל כך משועממת.

האמת שזו ההגדרה שלי. ההורים שלי התגרשו לפני חודש. בגללי. אני ילדה קשה ואמא שלי כבר לא יכלה לעמוד בזה. אבא שלי כל הזמן אמר לה "היא משועממת, בגלל זה היא עושה שטויות. את תראי, אם תמצאי לה תעסוקה שבאמת תעניין אותה היא תהיה ילדה למופת" היא לא הקשיבה לו וזה הגיע לכך שהם התגרשו ואמא שלי עזבה את הבית.

אני בכיתה י"ב. וזהו. זה כל מה שאני יודעת על החיים שלי. אמנם לא הרבה אבל אם תשאלו אנשים אחרים על החיים שלי התשובה תהייה "היא צפונית סנובית שלא מדברת עם אף אחד". חוץ מלינדי. היא יודעת עליי דברים שלא סיפרתי לאף אחד. גם לכם לא.

"אםםם"
"לינד שיט כבר שבע ?"
"אל תגידי לי, אין לך בגדים... אוי מה אני אעשה איתך אם?"
"טוב אני אחפש איזה משהו"
"עזבי, הבאתי לך שמלה"
"אוי לינד מה הייתי עושה בלעדייך????"
"מספר שתיים. עכשיו תתלבשי ונאפר אותך"
התחלתי לצחוק ונכנסתי למצב כפית ואם אני מתחילה לצחוק אני לא מפסיקה למשך כמעט שעה. הלכתי להתלבש והסתכלתי על השמלה שלינדי הביאה לי. היא הייתה מושלמת. שמלה סגולה, צמודה במותניים ועם כתפיות נופלות. לבשתי את השמלה והלכתי אל לינדי שכבר סיימה להתאפר ועשתה לעצמה מחליק. היא אמרה לי לשבת והתחילה לאפר אותי. "עדין" הזהרתי אותה למרות שהיא כבר מכירה אותי."אבל זה יהיה לך כל כך יפה" היא מנסה להתווכח. אווו איזה חמודה, היא חושבת שהיא תנצח. "לינדי" "בסדר, בסדר" היא נכנעה. "יופי" אמרתי בחיוך ניצחון. כשהיא סיימה לאפר אותי, לינדי עשתה לי מחליק ובייביליס בקצוות והלכתי לחדר של לוקאס כדי להגיד לו שאנחנו יוצאות.
"לוקאס" דפקתי לו בדלת
"לוקאס" אולי הוא ישן?
פתחתי את הדלת בשקט וראיתי שהוא באמת ישן. כתבתי לו בפתק דביק שלינדי ואני יצאנו למועדון "Move" ושנחזור מאוחר, הדבקתי לו את הפתק למצח ויצאתי בשקט.
"לינדי"קראתי לה "בואי נצא אני מביאה את המפתחות" היא באה ויצאנו. הגענו ל"Move" ונכנסנו. אחרי כמעט שעה וחצי, אמרתי ללינדי שאני יוצאת קצת לשבת בחוץ. פתאום התחילו להתקרב אליי שלושה נערים והתחלתי להתרחק לאט כי הם הפחידו אותי קצת. המשכתי להתרחק וראיתי שהם עוקבים אחריי. התחלתי לרוץ. אבל עם המזל שלי, נתקעתי באבן ונפלתי. השתפשפתי כולי וירד לי מלא דם מכל הגוף ואני רואה את הנערים ממשיכים לבוא לכיווני. ניסיתי לקום. אבל לא הצלחתי. ניסיתי להזיז את היד. אבל לא הצלחתי. פחדתי וכאב לי כל כך. שנייה אחת לפני שהם הגיעו אליי, הגיע נער אחר ופירק אותם ואחר כך הוא בא לעזור לי. הוא הושיט לי יד אבל לא הצלחתי לתפוס אותה כי לא יכלתי להזיז את היד "אני חושבת ששברתי את היד" אמרתי לו בעוד דמעות זולגות על פניי "אל תדאגי , את בטוחה עכשיו. בואי, אני אקח אותך לבית חולים" הוא עזר לי לקום "אני מייקל" הוא אמר. "אמבר" "אמבר, שם יפה" "תודה" אני לא יודעת למה אבל כשהייתי איתו הרגשתי בטוחה. לא היה לי ספק שהוא יקח אותי לבית החולים. "הנה זה האוטו שלי בואי תכנסי" האוטו שלו היה גרוטאה. פשוט גרוטאה וניחשתי שהמצב הכספי של המשפחה שלו לא כל כך טוב. נכנסתי למכונית והוא התחיל לנסוע. אחרי 20 דקות כבר הייתי במיטה של בית חולים ומייקל ישב לידי. אחות נכנסה לחדר והתחילה לדבר איתנו "שלום, לאור הצילום שערכנו לך, מסתבר שנקעת את היד. נצטרך לחבוש לך אותה" אחר כל היא פנתה למייקל "אני מצטערת אתה קרוב משפחה שלה או החבר שלה? כי אחרת תצטרך לצאת מהחדר בבקשה" "אני החבר שלה" ענה מייקל במיידיות. "אוקי" ענתה האחות "אם כך אז תוכל להשאר" אמרה האחות בכניעה ויצאה מהחדר. "מה אתה עושה?" "אני רוצה להשאר פה, לראות שאת בסדר" הסביר "אני בסדר" עניתי בתוקפנות "זה שאת אומרת את זה לא הופך את זה לנכון" אוי הוא כל כך מעצבן "אתה יכול להביא לי את הפלאפון שלי בבקשה? אני רוצה להתקשר לאח שלי כדי שלא ידאג" "אני אתקשר אליו, את צריכה לנוח" הוא אמר ולפני שהספקתי למחות הוא שאל "איך קוראים לו?" "לוקאס" נשברתי. נכנעתי. לא היה לי כח להלחם.

"הלו? אמבר? את נורמלית? אני מחפש אותך כבר שעות! למה לא באת לבית ספר? איפה את?" שמעתי את לוקאס מבעד לפאלפון וצחקקתי לעצמי.
"שלום מדבר מייקל, אחותך נקעה אתמול את היד ואני לקחתי אותה לבית החולים west. עוד שעה היא תהיה בבית"
אחרי שהאחות סיימה לחבוש לי את היד מייקל שאל מה הכתובת שלי ונסע לשם. הוא התעקש להכנס איתי כדי לוודא שאני בסדר. נכנסנו וראיתי את אבא שלי במטבח. דווקא היום. כל יום הוא לא נמצא בבית אבל דווקא היום הוא יהיה כאן. "אמבר?" הוא שאל "מי זה? ולמה היד שלך חבושה?" "אהה היי אבוש אני פשו-" "אדוני אני מייקל ג׳ונס ואתמול הבת שלך כמעט הותקפה על ידי שלושה נערים והיא נקעה את היד. לקחתי אותה לבית חולים ולכן היא הגיעה בשעה מאוחרת" אני לא מבינה מה הוא מנסה לעשות כי בינתיים הדבר היחיד שאני מרוויחה מזה הוא ריתוק. "אז אתה בעצם הצלת אותה? אני מבין" אמר אבא שלי "תרצה להשאר לקפה?" "לא תודה, אני מאחר לעבודה" ענה לו מייקל " אני אדאג שיוותרו לך הפעם" אמא אבא שלי "אוקי, אני אשמח תודה רבה לך" אמר מייקל והתיישב. "אז, מייקל" "כן" "במה אתה עובד?" "אני ממלצר בשלוש מסעדות בעיר ועובד בחנות צעצועים" "וואו ולמה אתה עובד בכל כך הרבה עבודות?" שאל אבא שלי "המצב בבית שלנו לא ממש טוב" הוא ענה "אבא שלי עזב את הבית כשהייתי בן ארבע ואמא שלי נפטרה בשנה שעברה אז אני גר עם אחי הקטן דניאל והוא כל העולם שלי כרגע" "וואו, טוב מייקל אני רוצה להציע לך הצעה שאי אפשר לסרב לה" "אני מקשיב" ענה מייקל "אני רוצה שתעבוד אצלי" "אני מודה לך מאוד על ההצעה אדוני אבל באמת אין לי זמן לעבוד בעוד עבודה למרות שאני זקוק לכסף" " מייקל, אתה לא הבנת אותי נכון. אני מוכן לשלם לך כפול ממה שמשלמים לך בארבע העבודות שלך יחד ותוכל גם לקבל מכונית" עיניו של מייקל אורו "אתה רציני? אתה לא עובד עליי?" "לא" ענה אבא שלי עם חיוך גאה. "טוב תהנה לסגור פקקים לבקבוקי קולה" אמרתי למייקל בזלזול וקמתי כדי לעלות לחדר שלי "עצרי" אמר אבא שלי. עצרתי והסתובבתי חזרה אליהם "מייקל לא הולך לעבוד אצלי במפעל. העבודה שלו היא להיות השומר שלך" הוא אמר ונחנקתי "מה?" "כן, להיות השומר שלך. הוא יקח אותך לבית ספר, יאסוף אותך משם וילך איתך לכל מקום שתלכי כדי לוודא שמשהו כזה" אמר והצביע על היד שלי "לא יקרה יותר"

°°°

היי בנות. זה הפרק הראשון של under control אני ממש אשמח אם תכתבו מה דעתכן עליו. אם אהבתם את הסיפור תצביעו ותגיבוו אוהבתת

בתמונה אמבר