שמעתי צפירה מלמטה וניחשתי שזה מייקל שהגיע לאסוף אותי ואת לינדי לבית ספר. החלטתי שאני אתנהג כלפיו בקור ורשעות וככה הוא ילמד לא לדבר איתי ולא להתייחס אליי. ירדתי למטה, אמרתי ביי ללוקאס שמתחיל שעתיים אחריי ונכנסתי לאוטו. "אז מה שלומך אמבר?" הוא שאל. שתקתי. "אמבר?, שאלתי מה שלומך". שתקתי. "טוב את לא רוצה לדבר. הבנתי. גם אני הייתי מתעצבן קצת אם פתאום היה לי שומר שנדבק אליי כל היום" הוא אמר ובמפתיע תיאר בדיוק את מה שאני מרגישה "אבל אני צריך את הכסף ואת צריכה שומר. ושנינו יודעים את זה" הוא אמר והכעיס אותי כל כך שאם לא הייתי מחליטה לשתוק, כבר מזמן הייתי צועקת עליו את נשמתי. למזלו עברנו בבית של לינדי והיא נכנסה לאוטו והתיישבה לידי מאחורה. למזלו. היא הרגיעה אותי. כמו תמיד.
הגענו לבית ספר ויצאנו מהמכונית. לינדי מלמלה תודה וביי חלוש לעבר מייקל ואני פשוט התעלמתי והמשכתי ללכת. אני בטוחה שאם לינדי לא הייתה מכירה אותי כל כך טוב ויודעת שאם היא תגיד לי משהו בנוגע למייקל כרגע, אני אתפוצץ עלייה, היא הייתה מעירה לי על ההתנהגות שלי כלפיו. כי כזאת לינדי. נכנסנו לבית הספר וראיתי את שון, החבר שלי מחכה לי ליד הלוקר. חמוד. "היי שון שון" אמרתי לו ונשקתי לשפתיו "היי אם" הוא ענה "את באה אליי היום נכון?" "לא, סורי שון שון אני בסוף לא יכולה היום. ביום אחר טוב? סליחה" לא רציתי לספר לו עדיין על כל העניין הזה של מייקל. "טוב. לא נורא. לא קרה כלום" הוא אמר "תודה. אני אוהבת אותך" אמרתי לו וחייכתי "גם אני אותך" הוא אמר אבל יכלתי לראות שהחיוך שלו מזויף.
הלכתי לשיעור ספרות ואחריו נגמרו הלימודים. יצאתי מהכיתה והלכתי לכיוון הכיתה של לינדי. תכננתי לשים למייקל סטופר כדי לבדוק בכמה דקות הוא מאחר ולומר לאבא שלי כדי שיפטר אותו אבל כשיצאנו מבית הספר הוא כבר היה שם, בחנייה. מחכה לנו. מעצבן כל כך כי הוא לא נותן לי סיבות לפטר אותו. נכנסנו לאוטו "היי לינדי, היי אמבר" הוא אמר "היי" אמרה לינדי בחזרה ואחרי שראתה שאני לא עונה לו דקרה אותי עם המרפק שלה בצלעות. מהכאב צעקתי ומייקל כל כך נבהל שהוא פנה פנייה חדה ועצר בצד בפתאומיות. שקלתי לומר זאת לאבא שלי אבל גם הפעם הוא היה זהיר. הוא הסתובב אחורה במהירות לאחר שבדק שהאוטו כבוי ושאל בדאגה "מה קרה?" "כלום" עניתי לו באדישות "תמשיך לנסוע למה אתה מחכה?" שאלתי בזלזול "אני? אה כלום" הוא אמר, עדיין בהלם מאיך שדיברתי אליו. הוא הסתובב חזרה והמשיך לנסוע. מייקל עצר בבית של לינדי והיא יצאה ובדיוק כשהתכוונתי לצאת אחריה ללא התייחסות למייקל היא אמרה לו "מייקל, אמבר יורדת אצלי היום וגם בכל יום שני אז אתה לא צריך לעבור בבית שלה. ביי" "או אוקי, ביי לינדי" הוא אמר וכשהסתובבתי והתכוונתי להכנס לבית של לינדי שמעתי מישהו אומר "ביי אמבר".
אני בבית. חושבת מה אפשר לעשות כדי להעיף אותו מעליי. אולי אני אמציא משהו עליו ואומר לאבא שלי? לא, הוא יוכל לשאול אותו ומייקל יגיד שזה לא נכון. אולי אני אתעלל בו? הוא לא יתפטר. הוא חייב את העבודה הזו בשביל המשפחה שלו. לא. על מה אני חושבת. אני פשוט נוראית.
"אני בבית" אמר לוקאס וטרק את הדלת "היי לוקיי מה קורה?" "הכל בסדר. מה היה הסיפור עם המייקל הזה? ואיך יכלת לצאת בלי להעיר אותי?? את נורמלית? את יודעת איך לינדי ואני דאגנו?" "וואו וואו וואו תירגע. תירגע. אני פה ואני בסדר" "אבל" הוא ניסה למחות "בלי אבל לוקאס. תירגע הכל בסדר" אמרתי לו וניסיתי להרגיע אבל, אני לא כל כך טובה בזה "תתחילי להרגע ואל תדברי אליי ככה" השפלתי את הראש וברחתי לחדר.
בום. בום. בום. שמעתי אבנים נזרקות על החלון שלי. קמתי וראיתי שזה מייקל.חשבתי לומר לאבא שלי שהוא כמעט שבר לי את החלון אבל זה היה חסר טעם. אני תקועה איתו.
התעלמתי זרקתי על עצמי משהו ויצאתי לכיוון שון. אם אני לא עושה כלום אז למה להבריז לו? חשבתי ויצאתי לכיוונו. הגעתי לבית ונכנסתי. לא דפקתי בדלת. אני אף פעם לא דופקת. אולי זאת הייתה טעות כי כשנכנסתי ראיתי את שון. שון שלי. מתנשק עם מישהי אחרת. נגעלתי ממנו ויצאתי בוכה בריצה. הם אפילו לא שמו לב שאני שם.
YOU ARE READING
Under Control
Storie d'amoreאמבר ויל. נערה חריפה וחוצפנית, שונאת חוקים ואוהבת לעבור עליהם. מייקל ג׳ונס. נער אכפתי ובעל לב רחב. תמיד דואג לכולם לפני שדואג לעצמו. מה יקרה כשייפגשו? מייקל אני רוצה להציע לך הצעה שאי אפשר לסרב לה" "אני מקשיב" ענה מייקל "אני רוצה שתעבוד אצלי" עיניו...
