רצתי חזרה הביתה ולא הצלחתי להפסיק לבכות. אני פשוט לא מאמינה שהוא בגד בי. נכנסתי הביתה ולוקאס ראה אותי "מה קרה??" "למה את בוכה??" הוא נבהל "הלכתי אל שון וראיתי אותו מתנשק עם מישהי אחרת" אמרתי בבכי. ראיתי את האגרופים של לוקאס מתכווצים כמו בכל פעם שהוא ממש עצבני וידעתי שהוא הולך לפוצץ אותו מחר בבית הספר. "לוקאס שלא תעז להרביץ לו! זה ברור? אתה תיפגע!" אמרתי לו בכעס "את לא תגידי לי מה לעשות" הוא ענה לי "מי הוא שיפגע באחותי" התחלתי לבכות שוב "רוצה חיבוק?" הוא שאל הנהנתי בבכי והוא חיבק אותי. הרגשתי כל כך מוגנת בתוך החיבוק שלו. כמו שלא הרגשתי מוגנת אף פעם וידעתי שהוא תמיד יהיה שם בשבילי ותמיד ישמור עליי לא משנה מה "תאמיני לי" הוא אמר "לאבד אותך הייתה הטעות הגדולה ביותר של חייו והוא כל כך הולך להתחרט על זה" הוא אמר בבטחון ונישק אותי בראש. נרדמתי. הייתי כל כך עייפה. מהבכי. מהעומס. מכל היום הזה. כשהתעוררתי מצאתי את עצמי במיטה שלי והנחתי שלוקאס לקח אותי לכאן. הלכתי לשירותים בשביל לשטוף את הפנים וכשראיתי את שבילי הדמעות היבשים שעל פניי נזכרתי במה שקרה וכמעט התחלתי לבכות שוב. התארגנתי לבית הספר. לבשתי שמלה ורודה בהירה וג׳קט ג׳ינס (תמונה) סידרתי את השיער ושמעתי צפירות מלמטה. הנחתי שזה מייקל אז לקחתי חתיכת לחמנייה ויצאתי החוצה. "היי" הוא אמר לי וכשראה שאני עצובה שאל "מה קרה?" "כלום" עניתי לו. אין לי כח אליו עכשיו. "נו..." הוא אמר "אני מכיר אותך, זה לא כזה קל לעבוד עליי" "אין לי כח אלייך עכשיו" אמרתי את המחשבות שלי בחוצפה "היי, אני רק דואג לך" אמר בחיוך. החוצפה שלי לא עצבנה אותו אפילו קצת. וזה מעצבן אותי "איך זה שאני אף פעם לא מצליחה לעצבן אותך?" שאלתי. הוא גיחך וענה "זה פשוט, אני יודע שאת רוצה שאני אתעצבן ובדיוק בגלל זה אני לא מתעצבן. אני יודע שאת רוצה שאני אתפרץ עלייך ואצעק עלייך כדי שתוכלי להגיד את זה לאבא שלך והוא יפטר אותי אבל בניגוד למה שאת חושבת, אני לא פראייר. העבודה הזאת חשובה לי ואני מתכוון לשמור עלייה" הוא סיים בחיוך ניצחון ונסע לעבר הבית של לינדי "אנחנו לא אוספים את לינדי היום" אמרתי לו "היא חולה" "אוי" הוא אמר "תמסרי לה החלמה מהירה". הגענו לבית הספר ואז ראיתי את שון מדבר עם אותה בחורה שהוא נישק ובלי לשים לב התחלתי לבכות שוב. מייקל ראה אותי ובלי לומר כלום פשוט חיבק אותי. מבין כל הגברים שהיו ושנמצאים בחיי, הוא היה היחיד שלא ניגב את הדמעות שלי, אלא נתן להן להמשיך לזלוג ומאוד הערכתי אותו על זה. הוא לא שאל מה קרה, הוא לא שאל למה אני בוכה, הוא פשוט ישב שם איתי ונתן לי להתפרק בתוך החיבוק שלו "הוא...הוא-" ניסיתי לומר בתוך הבכי "ששש" הוא השקיט אותי "את לא צריכה לספר לי" הוא אמר ופתאום הרגשתי את אותה ההרגשה שהרגשתי בחיבוקו של לוקאס וידעתי שמייקל תמיד ישמור עליי, הרגשתי בטוחה כלכך ולא רציתי להתנתק ממנו ופתאום הבנתי שמייקל לא כל כך גרוע כמו שאני חושבת שהוא.
נ.מ מייקל (פעם ראשונההה)
חיבקתי אותה. אני לא יודע מה לעשות עם הילדה הזאת. היא משגעת אותי. כשהיא התחילה לבכות כל הלב שלי נסדק ורציתי לפוצץ במכות את מי שגרם לה, לילדה היחידה שאי פעם הצליחה לגרם ללב שלי לדפוק בחוזקה, לבכות.
"את רוצה ללכת לים?" שאלתי אותה "אבא שלך אמר לי שלפעמים מותר לך להבריז" חייכתי בשובבות. חיוך קטן עלה על הפנים המושלמות שלה והיא הנהנה "אבל תעבור בבית שלי ואני אקח בגד ים ואביא לך אחד של לוקאס" "אוקי" אמרתי לה וכשהתכוונתי להסתובב חזרה לבית שלה, הפלאפון שלה צלצל ועל הצג היה כתוב "שון שון אהובי❤" לא ידעתי שיש לה חבר. ברגע אחד ירדו לי כל האנרגיות "את לא מתכוונת לענות?" שאלתי "מצטער, יצאתי חטטן" "לא זה בסדר" היא אמרה "זה חבר שלי או יותר נכון חבר לשעבר. הלכתי אליו אתמול וכשנכנסתי ראיתי אותו מנשק מישהי אחרת" היא אמרה וראיתי שהיא מתאפקת לא לבכות "תבכי" אמרתי לה "אל תשמרי את זה בבטן. תשחררי" היא התחילה לבכות שוב וליטפתי את ראשה "בואי" אמרתי לה ברוגע "הגענו" היא יצאה מהמכונית וחזרה אחרי עשרים דקות עם בגד ים, שמלת חוף, תיק וסל פיקניק. היא נכנסה למכונית בחיוך קטן וראיתי שהיא ניגבה את הדמעות שלה "שנלך?" היא שאלה "נלך" הסכמתי איתה ויצאנו.
~~~
נ.מ אמבר
נהניתי ממש וגיליתי צד ממש חמוד במייקל. הגענו בחזרה הביתה ואחרי שהתקלחנו הדלקתי טלוויזיה בשביל לראות חדשות "נער בן 20 נהרג" אמר הקריין בטלוויזיה "זה נורא אמרתי למייקל וראיתי צער אמיתי בעיניו "שיער בלונדיני, עיניים ירוקות" המשיך הקריין
"ושמו לוקאס ויל"
YOU ARE READING
Under Control
Romanceאמבר ויל. נערה חריפה וחוצפנית, שונאת חוקים ואוהבת לעבור עליהם. מייקל ג׳ונס. נער אכפתי ובעל לב רחב. תמיד דואג לכולם לפני שדואג לעצמו. מה יקרה כשייפגשו? מייקל אני רוצה להציע לך הצעה שאי אפשר לסרב לה" "אני מקשיב" ענה מייקל "אני רוצה שתעבוד אצלי" עיניו...
