Under Control

פרק 5 - זיקוקים

בתמונה מייקל

הרופא יצא עכשיו מהחדר של לוקאס "הוא בסדר" הרגיע את כולנו "הוא מתאושש. תכנסו בתורות בבקשה. שניים בכל פעם" הסתכלתי על אבא שלי והוא הנהן. הסתכלתי על מייקל והוא חייך אליי "כנסי אליו" הוא אמר "למה את מחכה?" חיבקתי אותו ונכנסתי ביחד עם אבא שלי לחדר של לוקאס. נזכרתי ששכחתי את הפלאפון שלי בחדר השני וגם רציתי לתת ללוקאס קצת זמן לבד עם אבא שלי. יצאתי ושמעתי את הרופא מדבר עם מייקל "איך ידעת שגופו ספוג ברעל רק מתוך להסתכל עליו?" הרופא שאל את מייקל "אתה הצלת את חייו" הוא המשיך "אם לא היית אומר לנו שגופו ספוג ברעל, היה לוקח לנו זמן לגלות זאת והוא לא היה מחזיק מעמד" מייקל חייך חיוך עצוב ואמר לרופא "למדתי כל חיי בשביל להיות רופא אבל למשפחתי לא היה את הכסף כדי לשלוח אותי לאוניברסיטה" הוא הרכין את ראשו "טוב" אמר הרופא בחיוך "אני הרופא הבכיר ביותר בישראל ואני מחליט שאתה כעת רופא מוסמך" "אתה רציני?" מייקל שאל וראיתי את התקווה מנצנצת בעיניו "בהחלט" ענה הרופא "ברוך הבא למועדון"
חזרתי לחדר וכשראיתי את לוקאס רצתי אליו "לוקאס" קראתי בבכי "חשבנו שאתה מת" הוא חיבק אותי חיבוק דוב ואמר "אמבר, שכחת את מה שאמרתי לך? אני תמיד אהיה פה לשמור עלייך" "תודה" אמרתי והתרגשתי כל כך לראות אותו וגם הייתי מאושרת שמייקל התקבל לרפואה ועכשיו יהיה לו מספיק כסף בשביל המשפחה שלו והוא כבר לא יצטרך לעבוד בעוד עבודות כמו, בבר ואצלנו ובחנות הצעצועים. ואז קלטתי, שהוא באמת לא יצטרך יותר לעבוד אצלנו. הוא כבר לא יקח אותי מבית הספר ולא תהיה לי יותר סיבה לדבר איתו. הרי זה ברור שבשבילו אני לא יותר מנערה מפונקת שהוא תקוע איתה עד שימצא עבודה חדשה... הרי כולם רואים אותי ככה, בתור נערה מפונקת שלא אכפת לה מאף אחד.

ואז התחלתי לבכות

"מה קרה יפה שלי?" לוקאס שאל. הוא כנראה ישב שאני בוכה בגללו.
"כלום" עניתי. מנסה למכור לו סיפור "פשוט אני עדיין לא קולטת שאתה כאן איתי" "אני פה יפה שלי, אני פה" הוא קנה את זה

בימים הבאים לא חייכתי בכלל ואף אחד לא הבין מה עובר עליי, אבל גם אף אחד לא ידע איך אני מרגישה כלפי למייקל. אפילו לא מייקל.

"אמבר, אמבר? שמעתי את הקול של מייקל מעיר אותי. חשבתי שזה חלום. מה שנשמע הגיוני כי זה בהחלט אחד החלומות שלי, להתעורר איתו בבוקר "כן מייקל?" עניתי בחולמנות. מדמיינת אותו מנשק אותי "צריך לקום" הוא אומר והקול שלו מעביר בי צמרמורת "היום זה היום האחרון שלי בעבודה" הוא אמר וקטע בשנייה את הכל "מה?!" שאלתי מזועזעת וקמתי בבת אחת "כן.. זה פשוט ש.." הוא ניסה להסביר אבל אני רק התחלתי לבכות ולא נתתי לו להשחיל מילה.

ואז. הוא חיבק אותי

חיבוק חם ואוהב כמו של אבא. חיבוק שגורם לך להרגיש בטוח עם מי שאתה איתו. חיבוק שרק העצים את האהבה שלי כלפיו.
"בואי" הוא אמר לי "אני רוצה לקחת אותך למקום מאוד חשוב בשבילי" הוא אמר ולפני שהספקתי לשאול הוא הוסיף "ואין לך בית ספר היום" התלבשתי ויצאנו, נסענו במכונית החדשה שמייקל קיבל מאבא שלי. ונסענו. ונסענו. ונסענו. ונסענו. ונסע- "הגענו" מייקל אמר וראיתי ישוב קטן. ממש קטן. "מה זה המקום הזה?" שאלתי אותו "זה" הוא ענה "זה הבית הקודם שלי" הוא היה גר כאן ? "כן" הוא ענה לשאלה שעמדה באוויר "הייתי גר כאן" "אז" שאלתי "למה בעצם לקחת אותי לכאן?" "אני רוצה להראות לך משהו" הוא אמר ומיד הסתקרנתי. החלטתי שזה לא משנה איפה, אני הולכת להינות מהשעות האחרונות שלי איתו. שקעתי במחשבות ואמרתי לו "מייקל, יש משהו שאני צריכה לספר לך" אם הוא עוזב אני אוכל לפחות לנסות. "אני מקשיב" הוא אמר וראיתי על פניו שהוא באמת קשוב אליי וכל כולו מחכה לשמוע מה אומר. אין הרבה אנשים כאלה. "האמת" הוא אמר ושמעתי קצת חשש בקולו "שגם אני צריך לספר לך משהו" "אוקי" אמרתי "אני מקשיבה. תתחיל אתה" "לא לא לא לא לא. את רצית לספר לי קודם. תתחילי את" "אין בעיה" אמרתי. אבל הייתה בעיה. בעיה גדולה. לא ידעתי איך בדיוק לומר לו את זה אז פשוט אמרתי " מייקל, אני אוהבת אותך" הסתכלתי על פניו וראיתי שהוא מופתע ונפעם מהאומץ שלי ומהפצצה שהפלתי עליו "וואו" הוא אמר "מה רצית לומר לי?" שאלתי ונראיתי שלווה למדי מבחוץ אבל מבפנים הלב שלי געש והמוח שלי השתגע מרצון לראות איך הוא יגיב " מה ש.. רציתי להגיד לך.. זה ש.. שאני אוהב אותך אמבר ויל" הפעם אני היית האחת שבשוק ומייקל רק חייך. חיוך מושלם שכוון בדיוק אליי. התקרבתי אליו וכל הגוף שלי בער מאהבה אליו. הוא ליטף את שערי וקירב את שפתיו אל שפתי עד שהן התנגשו בכח ותשוקה

ואז התחילו זיקוקים

°°°
שיניתי קצת את הפרק הקודם אז אני מציעה לקרוא אותו שוב.
אני ממש מצטערת שלוקח לי הרבה זמן להעלות פרקים אני פשוט נמצאת במחסום כתיבה. תגיבו ותדרגוו
פרק הבא יעלה ב25 הצבעות