בין השאר-מוקפא

פרק 6

"שניים בבקשה." דניאל ביקש מהמוכר ואני מחייכת חיוך רחב כשאני רואה את צמר הגפן מסתובב על המקל, אני מרימה את ראשי לגלגל הענק שנראה כה מרהיב מהנקודה הזו. אורות בשלל צבעים עוטרים אותו, הרגשתי מהופנטת מהם.
דעתי הוסחה כאשר המוכר הושיט לנו את צמר הגפן, לקחתי חתיכה קטנה והכנסתי לפי, מרגישה את פצצת הסוכר שחיכיתי לה כל הערב.

דניאל חייך כאשר הביט בפניי, המשכנו להתקדם לכיוון הספסל שדיברנו עליו כלכך הרבה בדקות האחרונות, הרגליים שלנו לא מחזיקות יותר על הקרקע.
השעה כבר 10, פארק השעשועים עומד להיסגר. אני לא חושבת שאי פעם נהנתי כמו שנהנתי היום.
דניאל הוא הבחור הכי מקסים שאני מכירה, כלכך מקסים שאני מתחילה לחשוש מזה.
הוא הכריח אותי לעלות על כל המתקנים, ולמרות פחד הגבהים הנוראי שלי עליתי על כולם.

אנחנו מתיישבים על הספסל ואוכלים את צמר הגפן שלנו בשקט, אני נאנחת בחיוך והוא מביט בי במבט שואל.
"אני מאוד נהנת איתך." אני מודה והוא מחייך, מחבר את ידינו יחד באיטיות.
"גם אני." הוא לוחש ומנשק את הלחי שלי, לחיי האדימו ונשמתי עמוק.
"את עדיין לא תספרי לי למה גברים בורחים ממך?" שאל ואני הנדתי את ראשי לשלילה.
"אולי בפעם אחרת."

"שנלך לגלגל הענק?" שאל על מנת לאוורר את האווירה ואני הנהנתי במרץ, הוא צחק וקם מהספסל, אני קמה יחד איתו ואנחנו מתקדמים לתור.

*****

"שבוע?" שאלה היילי על מנת לוודא, אני הנהנתי באנחה והחזרתי את מבטי למחשב.
"איך את יכולה להיות כה אדישה? הבחור לא חזר אלייך במשך שבוע שלם!" היילי הכריזה ואני גלגלתי את עיניי, מה היא מצפה שאעשה? שאשתגע? זאת לא אני.
"הייל, זאת בחירה שלו. אני לא מתכוונת לרדוף אחריו." אני מציינת והיא נאנחת בתבוסה, מתיישבת על כיסא מולי ומוציאה מכיס הג'קט שלה לק בצבע בורדו.

"הרווחים שוב ירדו, אני חוששת שנצטרך לסגור את המגזין." היילי מודה בפניי ומתחילה למרוח לק על האצבעות, תמיד התפלאתי איך היילי לא מתלכלכת, גם כאשר היא מורחת את יד ימין. היא מיומנת בצביעת ציפורניים, אני חושבת שזה בזבוז זמן.
"עשית את כל מה שיכולת." אני אומרת בכנות מוחלטת, היא החודש הוכיחה לי שלא טעיתי לגביה אפילו פעם אחת. היא הבחורה הכי חזקה שאני מכירה.

"ובכן, לא מספיק אם נאלץ לסגור." היא אומרת בסרקסטיות-תגובה טיפוסית מהיילי כאשר היא מתחילה לאכול את עצמה.
אני לא משיבה לה כי אני יודעת שחבל על המאמץ, היילי כרגע תקועה בבועה של סגירת המגזין, שום מילה שאגיד לא תשנה את המצב.
"אני מציעה לך להתחיל לחפש עבודה, אנה." היילי מביטה בי בדאגה ואני מהנהנת בחיוך.
"אל תדאגי, אני תמיד מסתדרת."

את שאר היום העברתי בסיום הכתבה שלי, בגלל שקיצרתי את שעות העבודה שלי במשרד כדי להיות בבית יותר-הייתי חייבת לסיים אותה במהרה.
שלחתי את הכתבה למייל של היילי וסגרתי את המחשב באנחת הקלה, לקחתי את המפתחות של האוטו שלי ויצאתי מהמשרד, נועלת אותו ומתחילה ללכת לכיוון המעליות.
אני מציצה למשרד של היילי על מנת להיפרד וגופי נדרך, אני מביטה בבראיין מנשק את ויולטה-המזכירה של היילי- ואף בחילה קלה עברה בי.