השתיקה שקיימת בחדר רועשת יותר מתמיד, אני מפסיקה לנגב את דמעותיי בידיעה שחדשות ימלאו את פניי בכל מקרה.
אני חושבת שאפילו סבתי שמעה את דופק ליבי, מעולם לא חוויתי תחושה איומה שכזו.
"מתי?" המילה הראשונה שאני מוציאה מפי לאחר כמה דקות של שקט, היא משפילה את מבטה ונושמת עמוק.
"סיפרתי לך מעל ומעבר, אנה." ובמילים אלו היא עוזבת את החדר וסוגרת אחריה את הדלת בשקט, כאילו יודעת שאני צריכה כרגע זמן לבד.
אני מתייפחת ודוחפת את ראשי לכרית, הכאב כה עצום ואין ביכולתי דרך להכיל אותו.
איך מתמודדים כעת? איך ממשיכים מכאן הלאה?
אני לא מסוגלת לזה, אני חייבת למנוע את הדבר בכל דרך אפשרית.
*****
"אנה, הכל בסדר?" היילי שאלה ואני הנהנתי במרץ, נכנסת במקומה לכיסא הנהג והיא מתיישבת לצידי באנחה.
"את מוכנה להסביר לי מה קורה? את כבר שלושה ימים נוהגת במקומי ומבקשת ממני לעדכן אותך אם הגעתי הביתה."
הו היילי.
"אני פשוט דואגת לך, זה כלכך רע?" אני שואלת בנסיון להבליג על הנושא, היא מגלגלת את עינייה ונשענת על החלון, בעודי מגבירה את עוצמת הקול כשהבטתי בשעה.
"את פשוט מוזרה, אנה." היילי מסכמת ומשלבת את ידיה, אני משתיקה אותה ומתניעה את הרכב.
"כרגע מדובר על שני פצועים באורך קל ושלושה פצועים באורך בינוני בתאונת השרשרת שקרתה בשעות הבוקר ברחוב לינקולן, נמשיך לעדכן בפרטים נוספים לגבי התאונה הקטלנית שקרתה בשל חוסר העירנות של הנהגים."
"אני לא מבינה איך אפשר להתיישב באוטו כשאתה יודע שאתה לא במצב טוב לנהיגה." היילי מתלוננת ואני מהנהנת בהסכמה, הפלאפון שלי השמיע צליל הודעה והושטתי אותו להיילי, בעודה מורידה את עוצמת הקול של החדשות.
"זה דניאל!" היילי קראה בהתרגשות וחיוך רחב הופיע על שפתיי, פניתי שמאלה לרחוב שלה וחיכיתי שתקריא לי את ההודעה.
"היי אנה, אני רק רוצה להזכיר לך שיש לנו פגישה היום בערב. תבואי עם הרבה מצב רוח ובגדים נוחים.
נשיקות, דניאל." היילי הקריאה בקול גברי ואני ציחקקתי, מסמיקה מעט ונעצרת ליד הבניין שלה.
"הוא כזה מקסים." אני לוחשת והיילי הנהנה, מקלידה מספר דברים בפלאפון שלי ואני ממהרת לנסות לקחת אותו ממנה.
"מה את עושה?!" אני צועקת כאשר היא חייכה והושיטה לי את הפלאפון, הבטתי במסך והרגשתי את עצמי נופלת לתהום.
"היילי, השתגעת?!" אני צווחת ונושכת את שפתיי, היא רק צוחקת ויוצאת מהרכב במהירות.
"נתראה מחר, אנה!" היא צועקת ורצה לבניין שלה, דפקתי את ראשי בהגה והבטתי בהודעה שהיילי שלחה לדניאל.
אוקי, אולי אפשר לתקן את המצב. אני יכולה להגיד לו שזאת הייתה היילי.
אבל זה יראה כה ילדותי, הו אלוהים. לעזאזל איתך היילי.
'הו, זה נשמע נחמד.
אני צוחק, נסיון יפה חברה של אנה.' קראתי את ההודעה שנשלחה ממנו ונשמתי לרווחה.
'מצטערת על זה, היילי משוגעת.' אני כותבת בזריזות ומניחה את הפלאפון על הכיסא שלידי.
YOU ARE READING
בין השאר-מוקפא
Romansa"אסור עלייך להתערב." "את מיוחדת, אנה. ובגלל שאת מיוחדת, אסור לך לספר על כך לאף אחד." "את צריכה להתמודד." "יום יבוא, ואת תביני את המשמעות של זה." להתמודד. איך אפשר להתמודד? להיות חזקה מספיק? מתי אדע מהי המשמעות? מתי אבין מדוע דווקא אני? ****** -מד...
