My babe

Part 15

״אני לוקח אותך הביתה״ אמר לוקאס בקול מאופק ואני הנהנתי ומבלי להתווכח ירדנו למטה לכיוון המכונית, לא רוצה שיוציא עלי עצבים.
הגענו לביתי והוא חיכה שאצא אך לא יצאתי אני חייבת לדעת מה קרה, מה היה כל כך חשוב שגרם לו לצאת בכזאת מהירות
״לאן אתה הולך עכשיו?״ שאלתי את לוקאס ״לא עיניינך״ אמר באדישות,
״לא עינייני שלקחת אותי לבית שלך התעקשת שאשאר שם ושהלכת לדבר בטלפון פתאום אתה מחזיר אותי בשנייה הביתה, מה קורה לך?!״ אמרתי בכעס
״זה לא פאקינג עיניינך עכשיו תעופי כבר מהמכונית״ צעק עלי
מתוך בהלה נרטעתי לאחור ומבט מפוחד תפס את פניי, אני לא רגילה שצועקים עלי
באתי לצאת מהמכונית מרגישה גוש דמעות תוקע את גרוני, שנייה לפני שרגלי השנייה דרכה מחוץ למכונית הרגשתי יד מושכת אותי חזרה למכונית, לוקאס הסתכל עלי במבט מצטער ואמר ״לא התכוונתי לצעוק עלייך״ ומבלי ששמתי לב דמעה בוגדנית ירדה במורד לחיי, לוקאס שלח את ידו לנגב את הדמעה אך נרטעתי לאחור לא יכולתי שיגע בי
״לך תזדיין״ אמרתי בקול הכי יציב שניסיתי לגייס ויצאתי מהמכונית לכיוון ביתי, סגרתי את הדלת ורק אז שמעתי את מכוניתו נוסעת.
--
שכבתי במיטתי חושבת על כל הדבר ההזוי שיש לי עם לוקאס, אני בכלל לא רציתי בנים בחיים איך הגעתי למצב כזה?
אני חייבת להתרחק ממנו אבל אני לא יכולה, כאילו משהו בו תמיד מושך אותי חזרה אליו לא משנה כמה ארצה להתרחק ממנו וכמה שהוא פוגע בי, היום איך שצעק עלי נבהלתי ואני בטוחה שהוא היה ׳עדין׳ במובן המילה
מה יקרה שהוא יהיה יותר עצבני?
הרגשתי את העייפות משתלטת עלי ושקעתי לשינה עמוקה עם המון מחשבות בראשי
----
גנחתי בעצבים שהשעון המעורר צלצל,
הייתי כל כך עייפה אך בכל זאת קמתי להתארגן
לבשתי חולצה קצרה אפורה ומכנס ג׳ינס קצר שחור עם קרעים לקחתי את נעלי האדידס שלי, תיק עם כל מה שצריך וירדתי למטה מופתעת לפגוש את אימי ואבי ״בוקר טוב״ אמרתי חסרת כוחות ״בוקר טוב מתוקה״ אימי אמרה והמשיך אותה אבי ״אנחנו צריכים לדבר״ אמר ״אוקיי?״ אמרתי מבולבלת קצת
הם התיישבו בספה ואני מולם ״אהובה אנחנו צריכים לטוס לאמריקה לשבוע יש לנו עבודה מאוד חשובה שם״
אמרה אימי
״אוקיי...... מה אני קשורה?״ שאלתי
״חשבנו שאת תרצי לבוא איתנו״ אמר אבי 
״לא אני רוצה להישאר בארץ״ אמרתי,
אני יודעת שזה נשמע פסיכי שאני לא רוצה לטוס לאמריקה ועוד לשבוע אבל שהייתי יותר קטנה להורים תמיד היה עבודה בחול כך שאין מקום שלא הייתי בו אז אין לי מה לפספס וזה סתם ללכת ולהישאר תקוע בבית בזמן שהם בעבודה
״עם מי תשארי?״ שאלה אימי בדאגה
״לבד״ אמרתי בפשטות ״לא מקובל עלינו גברתי הצעירה״ אמר אבי ,
אחרי מליוני שכנועים וטענות של אני יכולה להישאר לבד הם הסכימו בתנאי שאדבר איתם כל יום דרך הסקייפ
---
יצאתי לבית ספר פוגשת בשער את ליה נכנסות לכיתה ומתכוננות לשעתיים מייסרות ביותר של אזרחות
-
השעתיים סופסוף נגמרו ואנחנו בדרכינו לקפיטריה, ליה הפתיעה הפעם ולקחה חטיף וקולה כשאני לקחתי צ׳יפס וקולה,
התיישבנו בשולחן עם כל הידידים ונקטעה שיחתנו ששמענו מרמקולי בית הספר את הקול של המנהל ״ליסה גריינס, ליסה גריינס נא לגשת למשרד המנהל״ קולו של המנהל נשמע ואני תהיתי ׳מה עשיתי ?׳ ליה הסתכלה עלי במבט מבולבל.
ניסיתי לחשוב בדרכי למשרדו מה יכול להיות שעשיתי שהוא קרא לי אך לא מצאתי תשובה, נכנסתי למשרדו הכיסא של המנהל היה עם הגב אלי כך שלא ראו את המנהל וכנראה שלא הבחין שנכנסתי ״אממ המנהל קראת לי?״ שאלתי והכיסאו הסתובב אלי
כשראיתי מי ישב על הכיסא העצבים בעבעו בי ורציתי פשוט להרוג אותו
ועכשיו אני מבינה בעצם שכל זה היה טריק אחד גדול ...

____________________
עוד פרק והוו😂
להצביע ולהגיב
אוהבתת