המדריך לנבל המתחיל

משימה לאור ירח

השעה הייתה שעת לילה מאוחרת.
בשקט ששרר כתוצאה מבני הבית הישנים ניתן היה לשמוע את נחירות הנומים הקטנים שחפרו מתחת לערוגות הפרחים בחצר 'המחילה'.

השקט היה זר לג'ורג' הוא עדיין לא התרגל לשקט שליווה אותו כל הזמן במשך השנה האחרונה.
נדמה היה שככול שהזמן עובר השקט גבר, ביחוד בלילות. הלילות הם כל כך שקטים שאפשר היה להשתגע מהם.
ג'ורג' שכב במיטתו בחור צנום וג'ינג'י בן 20.
עיניו היו עצומות אך הוא היה ער. לפחות באופן חלקי וזכרונו נדד לשנים רחוקות.
"ואז הוא אמר... ג'ורג' את שומע אותי?" קולו של פרד עלה בראשו.
"לא פוצצנו שום אסלה אבל רעיון טוב אמא" ג'ורג' השלים מתוך שינה חלקית.
"נכון, לפחות לא אז אבל זה היה רעיון טוב חבל שלא עשינו אותו... ג'ורג' אתה ישן?"
"כן" ג'ורג' מילמל לתוך הכרית.
"שמתי לב כי אני סיפרתי לך על משימה שאנחנו צריכים לעשות כדי שאחזור לחיים והגעתי לשיחה שלי עם הבחור המוזר ואתה העלת לי זכרונות מהשנה הראשונה של רון בהוגוורטס"
"פרד?" ג'ורג' קפץ
פרד עמד ממשי לידו "כן, לפחות בפעם האחרונה שבדקתי או שאולי אני עוד הפעם מתבלבל...." פרד עצר שניה בשביל לחשוב שהוא אכן פרד ואחיו השוכב על המיטה הוא אכן ג'ורג' ולא ההפך.
"אבל... אתה מת!" ג'ורג' כמעט צעק.
"ששש.... אל תעיר את כולם." השתיק אותו פרד," הוא התיישב על המיטה ליד ג'ורג'.
"אני באמת מת" הוא אישר.
"אבל..." ג'ורג' דחף אצבע לכתפו של פרד כמה פעמים "אני מרגיש אותך! אולי אני חולם?" הוא צבט את עצמו "איי..."
"רוצה שאני אעזור לך להכאיב לעצמך?" פרד גיחך.
"אבל...אבל איך?" ג'ורג' התיישב והסתכל בהלם על פרד.
"אם לא היית חולם בזמן שדיברתי היית יודע" פרד נזף בו "אבל על מה אני מקשקש? אף פעם לא הקשבנו"
"תוכל לחזור שנית?" ג'ורג' ביקש.
"את הגרסה הארוכה?"
ג'ורג' הנהן, הוא שנה שלמה שלא ראה את אחיו מצידו הוא יכול לשבת פה כל הלילה ולהקשיב לגרסה הארוכה.
" טוב, אז לפני שאני מתחיל, כמה זמן שאני כבר מת?"
"15 חודשים ו5 ימים," ג'ורג' פלט אוטומטי.
"וואו, אתה ממש עוקב," פרד התפעל.
ג'ורג' הביט בו במבט של 'איך אני יכול שלא לעקוב?'
" אז כן, כמו שאמרתי" פרד המשיך.
"אחרי שמתתי בקרב, אני פשוט.... הפסקתי להיות. היה פשוט כלום. לא חשבתי, לא שמעתי, לא ראיתי, לא הייתה לי צורה ממשית. פשוט כלום. עד שפתאום מצאתי את עצמי במקום שנראה כמו תחנת רכבת, אבל לא היה שם שום רכבת או אנשים, אז אני הסתובבתי שם הסתובבתי שם הרבה זמן. עד שמצאתי באיזה גומחה קטנה בחור מוזר אחד עם צלקות על הפנים ותלבושת מאוד משונה, והוא הציע לי לחזור לחיים בתנאי שאני אגיע למקום מוסתר כולשהו."
ג'ורג' פתח את פיו בשביל לשאול משהו אך ג'ורג' המשיך.
"כדי שנגיע לשם אנחנו צריכים למלא משימות ובכל משימה שנעשה יופיע לי חלק של מפה על הגוף שלי"
ג'ורג' הנהן "אלו מין משימות?" ג'ורג' היה מוכן להילחם בכל אחד.
"אני לא יודע בדיוק . אתה היית המשימה הראשונה שלי, הנה תראה," פרד הפשיל את שרוולו והראה לג'ורג' שביל קטן שהיה כתוב עליו 'המחילה' ואחר כך המשיך לנקודה הבאה שהיה כתוב עליה 'מאסף' בניו זילנד.
"האוטו של אבא עוד מרחף?" פרד שאל.
"לאן אנחנו נוסעים?" ג'ורג' קפץ והתלבש מהר.
"הבחור הסביר לי שבמשימה השנייה אנחנו צריכים לאסוף קוסם גדול שיש לו הרבה שיער בצבע לבן וזקן לבן וארוך."
"דמבלדור?" מאז שדמבלדור מת ג'ורג' דמיין לעצמו את המנהל הקודם של הוגוורטס עם כנפיים וחישוק של מלאך.
"אתה מכיר עוד קוסם עם הרבה שיער לבן וזקן?
"לא יודע"
"טוב, אני מוכן, זזנו?" ג'ורג' עמד מול פרד.
"לא חכה רגע," פרד עצר את אחיו הנלהב. לא הייתי פה הרבה זמן, מה קרה פה בזמן הזה? החנות שלנו עדיין עובדת?"
"החנות עדיין פתוחה, הארי וג'יני ביחד כבר שנה, והוא הולך להציע לה נישואים ברגע שג'יני תהיה בת 19 אל תגיד לאף אחד, אני הקשבתי לזה 'בטעות' לגמרי."
"אוזניעזר?
"בהחלט" פרד פתח את הדלת.
"אה" נזכר ג'ורג', "רון והרמיוני גם ביחד כבר קצת פחות משנה ולופין וטונקס גם מתו בקרב נגד וולדרמוט."
ג'ורג' פנה לעבר הארגז שהו הוא שם את כל מוצרי הקסם מהחנות שלו ושל פרד והתחיל לקחת חבילות של מיני דברים ושם בתיק.
"מה תגיד לאמא?" נזכר פרד.
"תכתוב לה פתק שנסעתי לאנשהו בשביל עסקים ואני לא אחזור בקרוב. היא תכעס אבל היא תחיה. יש פתר איפשהו על השולחן" ג'ורג' ניפף בידו לעבר השולחן כתיבה שהיה עמוס בהרבה ניירות גמר לארוז ושם את התיק על כתפו. "יצאנו?"
"יצאנו" פרד אישר.
השניים פסעו יחד החוצה לעבר המכונית המעופפת של אביהם ותוך דקות ספורות נעלמו בשמי הלילה משאירים את 'המחילה' הדוממת מאחוריהם.