המדריך לנבל המתחיל

פרד& ג'ורג'

פרד היה עייף. לנהוג במכונית מעופפת לא הייתה המשימה הכי קלה שיש. הוא היה צריך לזכור מה עושה כול כפתור ולזכור לא להתעופף קרוב מידי לאדמה ולא יותר מידי גבוה כי אז אפשר להילכד בתוך סערה, ומנסיון זה לא כזה כיף.
אך מלבד העובדה שהוא לא למד באמת איך לנהוג במכונית הוא שלט על המכונית במיומנות, לפחות יותר טוב מרון אחיהם הקטן.
סך הכול הוא וג'ורג' לקחו הרבה פעמים את המכונית מתחת אף הוריהם. כך שהוא הקנה לעצמו מיומנות מסוימת בלנהוג בה, רוב הפעמים לא תפסו אותם נוהגים במכונית, אך הייתה פעם אחת זכורה היטב: הפעם שבה הם נסעו ביחד עם רון לבית דודו ודודתו של הארי בשביל לחלץ אותו משם, 'אלו היו ימים טובים...' הוא חשב לעצמו בנוסטלגיה. כמה הוא היה נותן בשביל לחזור אליהם. להיות שוב פרד וג'ורג' התואמים השובבים לבית וויזלי. עכשיו הוא פשוט פרד המת המהלך שמנסה לחזור לחיים.
"פרד!" ג'ורג' נתן לו מכת אזהרה "שים לב לאן אתה נוסע!"
פרד הרים מבט דקה לפני התנגשות לא נעימה בשעון הבינג בן הגדול. הוא סטה בחדות שמאלה ונתן לאחיו חיוך קטן.
"אתה לא יודע לנהוג" קבע ג'ורג' "עכשיו אני נוהג" הוא אמר תופס את ההגה ומסמן לפרד לזוז הצידה.
הוא זז בסופו של דבר, לאחר וויכוחים רבים וג'ורג' תפס את ההגה.
"פרד?" שאל ג'ורג' לאחר שתיקה ארוכה.
פרד לא ענה.
"תקשיב פרד, אני רוצה להפסיק עם זה"
"עם מה?" פרד היה מבולבל, עם מה בדיוק הם יכולים להפסיק?
"עם זה, השתיקה הזאת, המבוכה, כול זה" הוא ביקש, פרד נאנח,
"אוי ג'ורג', כמה שהייתי רוצה לעשות את זה אבל זה קשה לי אל תיקח את זה קשה אבל אתה לא תבין כמה זה קשה לי להיות נורמלי."
"זה נקרא נורמלי בשבילך?!" ג'ורג' קצת איבד שליטה בהגה ועלה גבוהה מידי " זה בהחלט לא נורמלי, לא לי ובמיוחד לא לך. וחוץ מזה תפסיק להתנשאות עלי!"
"אני לא מתנשא, אני אומר את האמת, וחוץ מזה אני יותר גדול ממך" פרד הוציא לו לשון.
"לא אתה לא! אנחנו תאומים. אתה יודע מה זה אומר?" הוא התחיל לצעוק.
"כן, אני יודע, אבל בכל זאת אני יותר גדול ממך"
"אתה לא!"
"אני כן!"
"לא אתה לא!"
"אני כן. בחמש שניות"
"אוי נו באמת, אתה לא מתחיל עם זה!"
"בסדר בסדר" נכנע פרד "למרות שאני יותר גדול ממך"
ג'ורג' למרבה ההפתעה חייך.
"מה?" שאל פרד. "יש לשלוש מאחורי?" הוא הסתובב לבדוק מאחוריו, שוכח שהוא בכלל באוויר בתוך אוטו מעופף.
"התגעגעתי לזה. אתה רואה שאתה יכול להיות נורמלי?"
"אולי," אמר פרד בחיוך, "אבל זה רק בגלל התענוג הצרוף הנגרם מכך שאני מזכיר לך שאני גדול ממך" המכה מאחיו לא איחרה לבוא.
"תבדוק אם אנחנו בדרך הנכונה"
פרד הפשיל את שרוולו ובדק איך הציור אשר הוטבע על גופו מתקדם "אנחנו צריכים לעשות פה עיקול מוזר כזה" הוא הראה לאחיו "ואז תמשיך קדימה עד שזה יזהר ותרד למטה" ג'ורג' הסתכל על ידו של פרד והנהן.
"תגיד"פתח פרד בזהירות "מה קורה עם החנות?"
לא כזה מזמן פרד וג'ורג' פתחו חנות של כל מיני משחקים, פעלולים, ושיקויים מיוחדים למינהם. החנות הייתה הדבר הכי מדהים ומהנה שקרה אי פעם לאחים וויזלי, טוב זה ולזרוק על פרסי חפצים או בכללי לאמלל לו את החיים עד כמה שאפשר.
"אל תדאג" הרגיע אותו ג'ורג' "היא עדיין עובדת. בחיים לא הייתי סוגר אותה"
פרד חייך "כן אני יודע, אתה אמרת לי את זה כבר. אבל מה קורה איתה בכללי? וגם אתה פשוט חייב להגיד לי בהרחבה הכול על כולם" ציווה עליו.
"אוקי, מה אתה רוצה לדעת?" שאל ג'ורג' בעודו מתרווח בכיסאו בנחת.
"הכול! ביל?" שאל פרד כולו נלהב.
"ביל כידוע התחתן עם פלעכס, בחדשות האחרונות ששמענו מהם פלעכס נכנסה להריון"
"פלעכס בהריון..." נאנח פרד "היא בטח ממש מאושרת מכך שהיא הופכת להיות ענקית"
"הו, אתה לא יודע עד כמה! היא ממש משתגעת ואמא מכרכרת סביבה יומם ולילה בשביל להרגיע אותה" קרא פרד. הוא נזכר בכך שרק שלשום פלר באה למחילה כולה אחוזה היסטריה בקשר לכך שהיא חושבת שהבית שלהם לא מספיק בטיחותי בשביל תינוק. אמא ניסתה להרגיע אותה אבל איכשהו היא נדבקה מפלר והתחילה גם היא לצעוק על כולם בהיסטריה. 'זה היה מחזה משעשע במיוחד' הוא חשב לעצמו.
"מה עם צ'ארלי?" שאל פרד ממשיך לתחקר.
"צ'ארלי עדיין עובד עם דרקונים. אבל יש לו צלקת חדשה" ג'ורג' נזכר.
"צלקת חדשה? איפה?" התלהב פרד.
"פה מאחורי האוזן" החווה ג'ורג' על אוזנו "דרקון שרף לו חצי מהשיער בצד שמאל"
"היי, לא אמורה להיות לך פה אוזן" הבחין פרד על האוזן של ג'ורג' שהייתה אמורה להיות, טוב... אמורה לא להיות.
"אני יודע, אני המצאתי אותה בעצמי. תראה תגיד מחמאה על פרסי." ביקש מימנו ג'ורג'.
"אוקי... פרסי הוא בן אדם נפלא" אמר פרד מצפה לבאות.
האוזן החדשה של ג'ורג' התחילה לזהור ולצעוק : "בדיחה טובה!".
"היא אומרת עוד דברים" הסביר ג'ורג'.
"מגניב! אני רוצה אחד כזה גם!" פרד התלהב.
"עכשיו תגיד סתם משהו נכון על פרסי" ביקש שוב ג'ורג'.
"פרסי הוא פוץ ואדיוט מתנשא" אמר פרד.
"יפה דיברת נערי!" אמרה האוזן בקולו של פרסי.
פרד התגלגל מצחוק "מדהים. שווה לאבד אוזן בשביל זה"
ג'ורג' נתחייך "אתה לא יודע עד כמה".
"רגע באמת מה באמת עובר על פרסי עכשיו?" פרד נזכר לשאול .
"טוב הוא עדיין עובד במשרד הקסמים אבל בלשכה של אבא. אבא נותן לו הרבה עבודה, בעיקר את העבודה השחורה שלו ככה שכל החדר שלו מלא בניירת. הוא קצת מעוצבן על זה שאבא בזמן הזה משתעשע במחסן בצעצועי מוגלגים. לא מזמן השגתי לו מין שלט רחוק ודבר שנקראה טלוויזיה. הוא פשוט מאוהב בזה"
"אמא יודעת על זה?" התעניין פרד.
"טוב, הפעם הזהרתי אותו שלא כדאי לו להזכיר את הטלוויזיה שלו לפני אמא אז כל פעם עכשיו שמחפשים אותו הוא ישר מתעתק לחדר של פרסי ועוזר לו עם הניירת" אמר ג'ורג'.
פרד גיחך "מה עובר עם רון?" המשיך פרד בתחקור.
"רון כידוע יוצא עכשיו עם הרמיוני"
"מוזר לי שהיה לו מספיק אומץ לבקש ממנה לצאת איתו איך היא באמת הסכימה לצאת עם אחינו היקר? חשבתי שיש יותר לה יותר שכל בראש בשביל להגיד לא"
"כן, גם אני הייתי מצפה מימנה לקצת יותר מנת משכל" הסכים ג'ורג' "אבל נחמד לרון".
"נחמד לרון" הסכים איתו אחיו "תן לי לנחש בקשר לג'יני" ביקש פרד וג'ורג החווה לו בראשו כאומר 'בבקשה תהנה'.
"היא והארי ביחד והם מסתובבים כל הזמן כמו צמד צלופחים" ניחש פרד.
"יפה" החמיא לו ג'ורג' "לא ניחוש קשה במיוחד אבל בשביל חסר מוח שכמוך ניחוש יפה במיוחד" עקץ אותו ג'ורג'.
לפני שפרד הספיק להגיב לדבריו של אחיו היד שלו החלה לכאוב. הוא הביט בפליאה בידו וראה שהיא החלה לזהור באור כחלחל.
"מה קרה?" שאל ג'ורג' שהתפלאה מכך שבמקום פרצוף זועם ומכה מטעם אחיו הוא מצא את פרד מסתכל בפליאה ביד שלו. "מה אתה עושה?" הוא שאל.
"אני חושב שזה אומר שהגענו...." פרד מילמל "רד למטה, הוא אמר שאנחנו נמצא משהו שנראה לנו קצת לא במקום"
"איזה דבר?" הסתקרן ג'ורג'.
"קוסם, על סוס לבן"
"אה נכון, דמבלדור כנראה אבל תגיד שנייה מי זה 'הוא'? מי אמר לך את כל זה?" המשיך ג'ורג'
"אם היית מקשיב לי היית יודע" התחמק פרד האמת היא שהוא לא ידע בדיוק מי זה. הוא רק זכר בחור עליז במיוחד עם מבט משוגע שנתן לו אפשרות שנייה לחזור לחיים. "אבל" הוא אמר. "בלי שאלות" אז פרד לא שאל, אם הוא ישאל הכל ילך לאבדון.
"אתה יכול כבר לרדת למטה?" זירז אותו פרד. "אני רוצה לראות מי הקוסם ולמה הוא רוכב על סוס"
"ג'ורג' הנהן בראשו בשקט והחל לרדת לכיוון מטה. הם נכנסו אל תוך מסך העננים שוב ויצאו מימנו. לפניהם נגלה עמק יפייפה והזריחה והשמש שהחלה לטפס אט אט גילתה לפניהם אדמה זרועה דשא ירוק ופרחים והם ראו במרחק הרי ענק מכוסי שלג. המראה היפייפה כמעט השכיח מליבו של ג'ורג' את העובדה שאחיו התאום מתחמק מימנו, כמעט.
הוא הציץ באחיו וראה אותו מסתכל בהרים במבט מהורהר כחושב לעצמו האם ההרים יחלו לתקוף אותם ולזרוק אליהם סלעים.
הוא רצה לשאול אותו מאיזה סיבה הוא מסתיר מימנו משהו אף פעם הם לא הסתירו אחד מהשני סודות, הם נשבעו אחד לשני מאז שהם התחילו לדבר הם תמיד יהיו ביחד. עד שהמוות יפריד בניהם. אבל בלהיתחשב בנסיבות המוות כן הפריד ביניהם, והוא עדיין מפריד, וגם הוא ג'ורג' מסתיר מאחיו פרט מידע אז הוא לא יכול לשפוט אותו בדיוק.
הם נחתו ברכות בדשא כמעט לא משמיעים קול ויצאו מהמכונית.
"טוב, אז 'הוא' אמר לך גם מה לעשות עכשיו?" שאל ג'ורג' בוחן את הסביבה.
"לא, הוא פשוט אמר שהוא יהיה פה" ענה לו פרד מודה בליבו על כך שהוא לא נחקר על מי זה -הוא' "אולי צריך לחכות" הוא הציע.
"או שאולי תבדוק את היד שלך אולי לה יש הצעות משלה" הציע ג'ורג'.
פרד הרים את ידו על מנת לבדוק האם יש חדש במפה המוזרה שעל זרועו, היד שלו כבר לא זהרה באור הכחלחל ואור השמש שרק התחילה לצאת בין ההרים לא הספיקה לו בשביל לראות את המפה. הוא הכניס יד לכיסו מוציא את שרביטו "לומוס" הוא מילמל אור קטן זהר בראש השרביט.
"איך יש לך את שרביט?" התפלא ג'ורג' הוא ידע שהשרביט לא אמור להיות אצלו אלא בתחתית מגירתו בחדר שלהם ב'מחילה' לשם הוא כבר אותו לאחר מות פרד.
"לקחתי אותו מהמגירה נוספים שלך" אמר פרד בוחן את היד שלו.
"איך ידעת שהוא שם?" המשיך ג'ורג' להתפלאות.
"אני מכיר אותך מספיק טוב בשביל לדעת איפה לשים את השרביט שלי" הוא ענה ממשיך לבהות בידו בריכוז. "הנה! אנחנו צריכים ללכת לשם!" הוא קרא מצביע לעבר גבעה לא גבוהה במיוחד אשר עמדה כקילומטר מהם.
"שנתעתק לשם?" שאל ג'ורג' מוציא אף הוא את שרביטו מתכונן לכל מקרה שיבוא.
"תוביל את הדרך" אמר פרד בחיוך מניח את ידו סביב כתפו של אחיו.
כשהם היו בגבעה הם יכלו לראות את העמק במבט רחב יותר וכן יכלו לראות כתם לבן מתקדם במהירות רבה לכיוונם.
"תגיד" פתח ג'ורג' בזמן שציפו לבאות "האם 'הוא' אמר לך האם הקוסם הוא טוב או רע?"
פרד נענע את ראשו בשלילה " 'הוא' רק אמר לי שהוא יבוא"
"טוב, אז כנראה שנאלץ לגלות את זה בעצמנו." אמר ג'ורג' מושך בכתפיו.
הכתם לאט לאט נהפך לצורה ולאחר זמן קצר הם יכלו לראות אדם זקן בעל זקן ארוך ולבן רוכב על סוס לבן מדהים ביופיו ובמהירתו.
האדם החזיק בידו הימנית מטה גדול ובידו השנייה הוא החזיק ברעמתו של הסוס, ג'ורג' לא היה כזה מקורב שדמבלדור הוא יותר היה מקורב לפילץ' עם כמות העונשים שהוא היה נותן להם אבל עדיין, לא נראה לו שאמור להיות לדמבלדור סוס.
כשהתקרבו אליהם האיש לחש משהו לסוס בשפה מוזרה שהם לא יכלו לזהות והסוס עצר, האדם ירד מעל גבו של הסוס והתקרב אליהם על פניו ארשת רצינית אך עיניו החכמות קרצו בסקרנות קלה למראה התאומים.
"הוא לובש בגדים של קוסם" ציין ג'ורג' כשהאיש עמד כ10 מטרים מהם.
"כן, אבל מי שמע על חלוק לבן? לכולם יש חלוקים שחורים לא?" תמהה פרד.
"הוא כן מזכיר לי את דמבלדור, אולי הוא בכל זאת גם קיבל הזדמנות שנייה?" אמר ג'ורג'.
"אבל ממתי יש לדמבלדור מטה וסוס?"
"צודק,"
"אז מי הוא?" הם שאלו ביחד מסתכלים אחד על השני בשאלה.
"הבו לי את שמכם ואני את שלי אתן לכם, ואף אולי אוסיף וארבה"
השניים הסתובבו לאט משירים מבט לפרצופו הנוקב של הפרש הלבן.