זהו יומן ללא כותרת. תתמודדו.

יום שני, י״ד סיון, ה20.6

טוב, אז היום יש לי חדשות ממש ממש משמחות! זוכרים את אריק? החתיך החמוד שאני דלוקה עליו מהteam נע״ר של הבנים? אז היום דיברנו. אבל ממש דיברנווו, כאילו, לא סתם שלום שלום אלא שיחה אמיתית!! אני נרגשת:)
בעצם, אפשר לומר שזה קרה בזכות ההורים שלי. הם רבו בצורה כזו מעצבנת שאפילו האזניות שלי לא הצליחו להתגבר על הרעש שהם עשו, אז פשוט יצאתי מהבית מוקדם יותר לסטודיו. החלטתי שעדיף לי להתייבש רבע שעה ליד הסטודיו מאשר להישאר בבית עוד דקה עם המריבות שלהם. בדרך לקחתי את אלה (אחותי) לחברה. אמא הייתה אמורה לעשות את זה אבל זה לא היה נראה שהיא מתכננת משהו לזמן הקרוב חוץ מלריב עם אבא אז עשיתי את זה בעצמי. אני אומרת לכם, אם הם לא יתחילו להיזכר שיש להם ילדים עוד יישלחו אותנו ליוספה היועצת בתור ילדים מוזנחים והדבר האחרון שאני רוצה זה לראות שוב את יוספה מקרוב. היא ממש חייבת לעשות משהו עם השפם שלה. הוא מזעזע.
בכל אופן, הגעתי לסטודיו רבע שעה קודם וכבר התחלתי לתכנן איזה שירים אני אשמע באזניות עד שכולם יבואו כשפתאום ראיתי את אריק יושב על ספסל.
החלפנו היי היי וכיפים והתיישבתי לידו, כשהלב שלי דופק בקצב של מכונית מרוץ שאיבדה את הבלמים. מה קורה, אחות?״ הוא שאל, נראה קול כתמיד בגופייה לבנה צמודה שהדגישה את השרירים שלו ומכנסי היפ הופ שחורים. הרגשתי את השטחיות נוזלת ממני אז הכרחתי את עצמי לדבר לעניין. ״האמת, זבל.״ עניתי. לא יודעת למה זה נפלט לי. בדרך כלל התשובה שלי לשאלה ״מה קורה״ היא אוטומטית ״בסדר. איך אתה?״ אבל אני לא יודעת, משהו בעיניים שלו היה נראה מתעניין באמת כשהוא שאל אותי מה קורה, ולא סתם עוד שאלה מנומסת. יופי ליאל, גערתי בעצמי. עכשיו הוא יחשוב שאת איזה מפונקת עם בעיות. אל תבינו לא נכון, אני מכירה את אריק כבר ארבע שנים, מאז שהתחלתי לרקוד בteam נע״ר, אז זה לא שלא יצא לנו לדבר... אבל זה אף פעם לא היה לבד. הלב שלי דפק עוד יותר כשהוא ענה: ״למה זבל? בואי, שבי וספרי לאריק למה החיים שלך זבל״ והוא התיישב בתנוחה של פסיכולוגית, מוכן לרשום כל מילה היוצאת מפי. זה הצחיק את שנינו. ״בבקשה, בבקשה, בבקשה, אל תזכיר לי את יוספה. זה הדבר האחרון שחסר לי כרגע.״ גנחתי. ״גם אצלכם בבית ספר היא נמצאת? בואנה העלוקה הזאת דוחפת תאף שלה לכל מקום שרק אפשר!״ הוא אמר. ״שהאף שלה יהיה הבעיות שלנו... אתה ראית את השפם??״ שאלתי ושנינו התפוצצנו מצחוק. הייתי ככ גאה שהצלחתי להצחיק אותו. אולי עכשיו הוא ישים לב אלי יותר. אני כבר לא אהיה סתם ליאל אלא ליאל המצחיקה. הלוואי...
״בואנה השפם שלה יותר ארוך משלי... יש אנשים שפשוט לא שמעו על מכונת גילוח...״ אמר אריק ושנינו המשכנו לצחוק. פתאום שמתי לב שיש לו שפמפם. אבל הוא אכן יותר קצר משל יוספה. חוץ מזה, שהשפם שלו הפך אותו ליותר חתיך בעוד שזה של יוספה שיווה לה מראה של חמור צעיר. ״רגע, תזכירי לי באיזה תיכון את לומדת?״ הוא שאל.
״בבן גוריון... זה שני רחובות מכאן... ובאיזה אתה?״ ״אני גם! איזה מוזר שאף פעם לא ראיתי אותך בבית ספר... באיזה כיתה את?״
״י׳. ואתה בי״א, נכון?״
״כן... כנראה בגלל זה לא יצא לי לראות אותך... את יודעת שאין לנו בכלל בנות חתיכות בשכבה?? כאילו, יש אחת אבל מנת המשכל שלה זהה לזאת של קופסאת נעליים.״ שנינו גיחכנו.
״תגדיר חתיכות.״ ביקשתי. ״כי יש גם אנשים שהיו מגדירים את יוספה כחתיכה״
״אני לא חושב שקיים מישהו כזה. בעצם, אולי החמור משרק...״ שנינו התגלגלנו מצחוק. רואה, יומן הלו קיטי ורוד מוזר, לא מספיק שהוא חתיך- הוא גם חמוד ומצחיק.
״בכל אופן, חתיכה זו נגיד... מישהי כמוך.״ אמר אריק וקרץ לי. אני לא מאמינה שהוא אמר את זה! יומן, אתה חושב שהוא באמת התכוון לזה או שהוא סתם אמר את זה בקלילות כזאת? אתה יודע איך זה בנים... כלומר, אני מניחה שאתה לא יודע אז אני אסביר לך: מפזרים מחמאות פה ושם אבל לא באמת מתכוונים לזה...
בכל אופן, אני הסמקתי אבל החדשות הטובות הן שגם אריק קצת הסמיק!! הלו קיטי, את חושבת שזה אומר שהוא התכוון לזה באמת?? לא יודעת.
״רגע, שכחנו מהנושא המקורי. למה את חושבת שהחיים זבל? כאילו בתכלס, ממה ששמעתי את רקדנית פצצה. חוץ מזה, את יפה. איך החיים יכולים להיות זבל?״ הוא חייך ואני הסמקתי. הוא שמע עלי!! זה אומר שהוא הקדיש לי דקות מחשבה! אני לא מאמינה!!
״סתם, אני צוחק. ברור שהחיים יכולים להיות זבל. רגע, אז ספרי למה! נו, אני במתחח!!״ הוא התחנן ושנינו צחקנו.
אבל בדיוק כשלאחר התלבטויות רבות התחלתי עם המשפט: ״ההורים שלי...״ ראינו את ג׳נה וג׳ייק, המורים להיפ הופ, מאחורינו. ״מה קורה גבר?״ אמר ג׳ייק וטפח לאריק על כתפו. אריק השיב בחיוך, למרות שהוא היה נראה קצת מבואס שהפריעו לנו. או שזה רק הדמיון שלי. ג׳נה הסתפקה בחיוך לעברי. היא הרבהה יותר קשוחה מג׳ייק אבל עם הזמן לומדים לאהוב אותה. באותו רגע הופיעו היילי ואלי, שנזפו בי שלא עניתי להן בטלפון. הייתי כל כך שקועה בשיחה עם אריק שאפילו לא שמתי לב שהוא צילצל... אם היילי תשמע על זה היא תעשה מזה מטעמים. היא כל כך אוהבת לנתח את חיי האהבה שלי! אבל זה כאילו אנחנו לא יודעות שהיא מאוהבת בעומר עד מעל הראש. באותו רגע הגיעו גם עומר ורוי והתפצלנו לסטודיויים הנפרדים. לפני שנפרדנו אריק חייך אלי. זה היה הדבר הכי טוב שקרה לי בשבועיים האחרונים!:)