כנפיים אפורות

פרק 4

הוא לא היה מוכר, ולא ראיתי את הבן אדם הזה לפני זה
ברגע שהסתכלתי עליו הוא קרץ לי בעין הירוקה שלו
ונעלם
החלטתי לא להתרכז בו ולהתרכז באימון, (לא שמתי לב ודן כמעט תלש לי את הכתף)

בסוף האימון ההיתי מוטשת
אירגנתי את הדברים בתוך התיק ובאתי לצאת מהאולם, אבל המאמן קרא לי

''תקשיבי ליאן, עוד שובעיים יש תחרות חדשה, ומי שמגיע לחמשייה הראשונה מקבל כרטיס''הוא אמר בחיוך
''כרטיס?'' לא הבנתי למה הוא מתכוון
''כרטיס טיסה, לבלגיה, לתחרות עולמית''
''אומייגאד באמת?''
''כן, ואני רוצה שתתאמני בבית על התרגילים שלך, ותבואי מוכנה, אני בטוח שאת יכולה לנצח בתחרות''
''וואו, אוקיי, אני אתאמן חזק , תודה!'' אמרתי עם חיוך מרוח על הפנים
~~~~~~~~~~~~~~~
חזרתי הביתה מוטשת מהאימון
אכלתי ארוכת ערב
התקלחתי
הלכתי לחדר שלי ונשכבתי על המיטה,
בדקתי אם היו שיעורים היום, ולא היו אז פשוט המשכתי להיות בטלפון.......
אפורה...
זה איך שהציפורים קוראו לי בחלום.... אני יודעת שאני שונה אבל למה הם קראו לי אפורה?
וככה נרדמתי
~~~~~~~~~~~~~
''אומייגד ליאןןןןןןן!'' מיה ושני קפצו עליי בחיבוקים
''לא ההיתי פה כולה יום, מה כבר התגעגעתן?'' צחקתי
''אנחנו? התגענו?? אלייך?!?! בחיים לא....'' הן אמרו בציניות
''את מודעת לזה שכולם מדברים עלייך?" מיה אמרה בחיוך
''על זה שתעלפתי?''
''גם......'' שני אמרה
''על מה עוד אפשר לדבר?''
''עלייך.... ועל שון.....'' שון??
''איך שון קשור אליי?''
''את יודעת... איך שהוא דאג לך שהתעלפת... ושהוא נשאר איתך בבית חולים...'' מיה אמרה
שון? דואג לי???מה נסגר איתו?

סורי על הפרק הקצר יש לי מחסום כתיבה קטן...