כנפיים אפורות

פרק 1

השעון מעורר צילצל כבר בפעם הרביעית, ועכשיו השעה שבע ועשרים.
''אני חייבת לקום מהמיטה'' אמרתי לעצמי.
קמתי לעוד יום לימודים מעייף.
אני לא מסוג האנשים של הבוקר, בגלל זה אני כמעט תמיד מאחרת לבית ספר.

שמתי טישרט לבנה, גינס שחור ואת האולסטר הישנות שלי שאני כלכך אוהבת, אפילו שהן הרוסות כבר.

אני לא מתאפרת אף פעם, אני לא כלכך אוהבת את זה אז רק הסתרקתי ושמתי את הכובע גרב שלי, רוב הסיכויים שלא תראו אותי בלעדיו.

עשרה לשמונה

שיט אני מאחרת!

רצתי מהר למטבח ולקחתי את האוכל שלי לבית ספר.
בדיוק אז נתי צילצל בדלת, הוא אוסף אותי כל בוקר מהבית בגלל שאנחנו גרים די קרוב.

הכנסתי מהר את האוכל לתיק ויצאתי החוצה.

הבאתי לנתי חיבוק של בוקר והתחלנו ללכת לבית סוהר, סליחה, בית ספר

''שוב לא קמת?'' נתי שאל אותי

''קמתי, אבל לא בזמן'' עניתי באדישות.

נתי ניסה לא לצחוק אבל זה לא עבד לו, הילד הזה פשוט צוחק כל הזמן.

''לפחות קמת, זה התחלה טובה''

''נתי!''

''סתם צוחק, אבל אם לא בא לך להישאר עוד שעה בבית ספר בגלל איחור, כדי לנו להתחיל לרוץ''

הגענו לבית ספר באיחור בשמונה דקות.

''בוא נקווה שהמורה עדיין לא נכנסה'' אמרתי לנתי בתקווה לא להישאר בבית ספר היום עוד שעה.

נכנסו לכיתה.

המורה הייתה שם.

''סוף סוף הגעתם, חיכינו לכם שתגיעו. מה קרה הפעם?'' המורה לביולוגיה אמרה

''אהההה לא קמתי בזמן....'' אמרתי בשקט

''זאת כבר פעם שלישית שלכם השבוע, אי אפשר לעבור על זה בשתיקה''

''נו תגידי כבר שאנחנו נשארים שעה וזהו'' סיננתי בשקט

המורה שמעה את זה. ''בגלל שליאן מאוד רוצה להישאר היום בבית ספר שעה אחרי הלימודים,
אני בטוחה שהיא תשמח לקחת לנתנאל את העונש שלו ולעזור לו להגיע הביתה מוקדם'' היא חייכה לעברי חיוך רשע.

נתי הוא ילד שכל המורים אוהבים.
אותי המורים לא אוהבים.
אני עושה שטויות ומאחרת כל הזמן.

''יששש איזה כיף הולך להיות!'' אמרתי בציניות מוחלטת ואני ונתי התיישבנו במקומות שלנו.

מיה ושני שלחו לי מבט מעודד וחייכתי אליהן בחזרה.
רומי לא לומדת איתנו ביולוגיה, היא חכמה מידי בשביל הבית ספר הזה אז היא לומדת שעתיים ראשונות בבית.

~~~~~~~~~~~

''סוףסוף נגמר בית ספר להיום!'' אני חצי צועקת חצי אומרת לנתי.

''את זוכרת שיש לך ריתוק היום גברת ליאן?'' המורה לביולוגיה אמרה מאחורי

יואו בכלל שחכתי מזה! אולי היא תוותר לי לפחות על שעה אחת?

הסתובבתי לבקש ממנה שאולי תרחם עליי טיפה ושאני אשאר רק שעה אחת, אבל רק לפי המבט שלה..... הבנתי שנשאר לי עוד יום ארוך בבית ספר.

נפרדתי לשלום מנתי והלכתי לחדר הריתוקים, ששם כבר ישבו שון ורועי, שהם כנראה הספיקו לריב שוב עם חצי עולם.
הם נחמדים, וחתיכים, אבל לא הטעם שלי.

ישבנו ודיברנו טיפה והמורה כתבה איזשהי עבודה על הלוח,
אף אחד לא התייחס אליה,
דיברנו עוד טיפה ושיחקנו בפלאפונים.....
חצי שעה ההינו ככה

עד שהרגשתי כאב חד בגב, כאילו דוקרים אותי פעמיים בגב

נפלתי מהכיסא מכווצת מכאב וצרחתי