כנפיים אפורות

פרק 3

עמדתי על גג של בניין, לא ראיתי מה יש למטה, או מה הגובה שלו
יונה ועורב עפו אחד ליד השני, בזוג
הם התקרבו אליי והתחילו ללחוש לי
''אפורה! אפורה!''
ופתאום הם נעלמו

שמעתי מים, רוח על המים

''קדימה רק קדימה''
קולות של מיליון יצורים מלחששים מאחורי, קולות שלוחשים לי להתקדם לקצה הגג.
''רק עוד צעד אחד קטן'' הקולות לחשו שעמדתי על קצה הגג

הסתכלתי למטה, הכל היה מכוסה ערפל שלאט לאט התפוגג וחשף מה יש מתחת

אוקיינוס

''עוד טיפ טיפה'' הקולות לחשו
כמעט עשיתי עוד צעד
אבל העורב והיונה חזרו, וצווחו בקולי קולות
ופתאום הגיעו עוד שש ציפורים, מסוגים שונים
הם התחילו ללחוש לי בבת אחת
''אפורה! ילדה אפורה''
זיהיתי שם קולות מוכרים, אמא, ליעד, ג'יין, נתי, שון ועוד קול שלא זיהיתי

הציפורים והקולות התערבלו זה בזה
ועשיתי צעד קדימה

נפלתי
אבל לא נפלתי

עפתי

קמתי בבהלה, מזיעה כולי מהסיוט הזה, ''חלום, זה רק חלום, זה לא אמיתי'' אמרתי לעצמי כדי להירגע, אבל זה הרגיש כלכך אמיתי, ומוחשי, כאילו באמת שמעתי את הקולות האלה

השעה היתה שלוש לפנות בוקר
הלכתי להתקלח, לשטוף ממני את הלילה הנורא הזה

כשחזרתי מהמקלחת לא יכולתי להירדם
חשבתי על החלום המוזר הזה
על העורב והיונה, על האוקיינוס, על הנפילה זאת, על הקול שלא הכרתי, אבל בעיקר חשבתי על שון, איך הוא קשור לכל החלום/סיוט המוזר הזה? למה הוא בכלל דואג לי פתאום? אין לו חיים שהוא דואג לי?
ממתי הוא מתקשר אליי? ומופיע בחלומות שלי? כאילו שנייה אחת לא דיברנו כמעט ואז התעלפתי ומאז הוא דואג לי ורודף אותי בחלומות שלי!

השעה רבע לארבע בבוקר
החלטתי שלפני שאני אשתגע באמת כדי לי לחזור לישון, אולי אחרי שאני אקום יהיה לי לפחות חצי מהתשובות.
~~~~~~~~~~
קמתי באחד בצהריים, אחרי שינה ללא סיוטים או שון, ולא, עדיין לא היו לי תשובות.
החלטתי לעזוב את החלום המוזר הזה וכשהסתכלתי הצידה ראיתי שאמא השאירה לי פתק על השידה :

''בוקר (או צוהריים) טוב(ים) חמודה,
אני ורון החלטנו שלא תלכי לבית הספר היום ותשני בגלל מה שקרה אתמול, ותנסי לשמור על כוחות שיהיה לך לאימון היום.
הכנתי לך אוכל, יש פנקייקים במקרר.
נשיקות אמא
נ.ב-נגמר המייפל''

אוי אני פשוט אוהבת את האמא הזאת!
אבל פנקייקים בלי מייפל?''טוב, הלכתי לחסל פנקייקים עם שוקולד'' אמרתי לבית הריק.

כשסיימתי לאכול (לטרוף) פיניתי את השולחן ושטפתי כלים והשעה היתה כבר רבע לשתיים ואז קלטתי מה אמא כתבה בפתק.
יש לי אימון היום,
ושכחתי ממנו,
והוא עוד חצי שעה
ואסור לאחר לאימון,
כי מי שמאחר לא נכנס לאימון

פאק, רצתי למעלה להתארגן, שמתי דורדורנט, בושם, חזיית ספורט, טישרט, מכנס ספורט,נעלי אולסטאר אה וכמובן הכובע גרב.
דחפתי את כל הבגדים לאימון לתיק ויצאתי מהחדר.
חמישה לשתיים! (אני מתארגנת מהר)
לקחתי מים וחטיף אנריגה לאחר כך ורצתי לאולם, כשיש עליי תיק ששוקל 20קילו.

כשהגעתי היה 14:12, יש לי שלוש דקות להתארגן! שלוש דקות שלמות!

מהר הורדתי את הנעליים והכובע, לבשתי את החליפה, חגרתי את החגורה ועליתי על המזרון.

אה כן, אני מתאמנת בג'ודו כבר 10 שנים
אני עם חגורה חומה*
שרירים חזקים
וכמה דרכים להרוג בן אדם

יובל, החברה שלי בג'ודו (חוץ ממנה אין עוד בנות בנבחרת איתי) שוב צחקה עליי שאני מגיעה על הקשקש ''לני, אם ההית מאחרת עוד דקה ההיתי הבת הכי חזקה בנבחרת''

נכנסתי לשורה והתחלנו בחימום.
ונכון שאני ויובל הבנות היחידות בנבחרת, אבל אנחנו חזקות ומנצחות חלק גדול מהבנים.

באמצע האימון, כשעבדנו על חניקות ובריחים** (בדרך כמעט הרגתי את דן)
שמתי לב למישהו בחלון של האולם, מציץ דרכו עלינו.
והוא הסתכל עליי

ורק עליי

*חגורה חומה- אחריה יש חגורה שחורה בג'ודו.
**בריחים-נעילת מפרק וממנו יש אפשרות לשבור את המפרק של היריב.

מחכה לתגובות שלכם על הסיפור