בבוקר הושכמנו על ידי כירון, שנתן לנו חמש דקות לאסוף את מה שאנחנו צריכים. שריון חזה ומערכת כלי נשק. היה לי די ברור שאף אחד מהם לא יביא. לא נפרדתי מקווין, הוא ישן ולא היה סיכוי שאני נכנסת לביתן ארס. העדפתי שלא להסתכל על כולם נפרדים בדביקות מהחברים שלהם. לא בהכרח בגלל שאני מקנאה, אבל לפי הנבואה אחד מאיתנו יעלם. אני שונאת פרידות, זה אולי הדבר היחיד שיגרום לי לבכות. יצאנו לדרך במיני-ואן של ארגוס, כשלוק שם לעצמו למטרה לגרום לו לדבר. הוא הצליח, ומסתבר שאין לו עין על הלשון. הוא סתם חושב שדיבור היא צורת תקשורת שטחית שמבזבזת זמן. אני העדפתי את השמועה עם העין על הלשון. הערה: אני יודעת שהמשפט גם כתוב אצל אנני, חשבנו עליו ביחד. הגענו לחוות סוסים קטנה בסטטן איילנד, ולשמחתנו, חיכו לנו שם ארבעה פגסוסים. אני בחרתי את סקאר, סוס חום עם צלקת על המצח. נרדמתי על אוכף הסוס, וחלמתי חלום נוראי. ילדה מתולתלת עם קצוות ורודים חיכתה לי ביער. היא לא דיברה, ורק החוותה לי בראשה. הסתכלתי לאן שהיא סימנה לי. בדיוק במקום שהיא סימנה, האדמה התחילה להתערבל ולזוז, ושמעתי קול עולה ממנה: ״שלום, צ׳י-גונג ני-סאן.״ וואו, כמה זמן שאף אחד לא קרא לי בשם הזה. ׳מי זאת?׳חשבתי לעצמי. ״אני גאיה, אלת האדמה הקדומה.״ ׳רק שתדעי שאת לא מפחידה אותי׳ ניסיתי להישאר רגועה. זה היה ממש קשה. ״אני לא באתי להפחיד אותך, יקירתי. רק רציתי להזהיר אותך. אנני גרין, הג׳יג׳ית לידך, היא לא מי שאת חושבת שהיא. בוא נגיד שיש לה קשר איתי. קשר מאוד קרוב.״ אנני? לא יכול להיות. היא משקרת ״ולמה שאני אשקר לך יקירתי? אני האדמה, אני הבסיס להכל. אני לעולם לא משקרת. האמת היא לא ורודה כמו שנראה לך. תראי מה נהיה ממך. חבל, דווקא התחלתי לאהוב אותך...״ מפחיד כמה שהיא נשמעה כמו אמא שלי. ״להתראות, יקירה..״ היא אמרה. האדמה התחילה ליצור בולען והיא בלעה לתוכה את ג׳רי, קווין, וסבא צ׳ן. כל מי שהיה חשוב לי אי פעם. קצת עלוב שאלה רק שלושה אנשים. התעוררתי בצרחה. אני ניסתה לברר לשלומי, אך לא עניתי לה. אני לא יודעת אם אפשר לסמוך עלייה עדיין. אחרי עוד כמה חפירות בין לוק לאטב(שמסתבר שקוראים לה אטלנטה, אבל אני עדיין קוראת לה אטב) היא זיהתה שני כתמים סגולים. היא אמרה שאלו שני חצויים רומיים. הגענו
