סיפור ערסים ~ מאיה ואלירן

39- התגעגתי אליו

~נ.מ שירן~

בכיתי, פשוט בכיתי, ובאותו זמן רציתי לצרוח, להשתולל, ולעשות בלאגן...

אני בהריון, בהריון ממנו, והוא אפילו לא מציע לי,

אולי הוא לא אוהב אותי? אולי הוא רוצה לעזב אותי? אולי.. אולי הוא רוצה להשאיר אותי לבד עם התינוק?

התינוק שלנו.

יותר מידי מחשבות.. יותר מידי לחץ, יותר מידי.. יותר מיד-

~נ.מ מאיה~

אלירן התקרב אליי, בצעדים קטנים ומפוחדים, מה שממש לא תאים לו.

הוא עמד מולי,חמישה צעדים ממני, הוא פתח את פיו,

|בום|

שירן נפלה, מה לעזאזל?  במהירות התכופפתי לעזרתה, 

זה בגלל הריון?

הרמתי את ראשה והנחתי על זרועותיי, מאור שהיה בצד הבמה רץ לעבר שלושתנו, 

עוקף את כל הנערים המופתעים, "מהר, תזמינו אמבולנס" מאור אמר בלחץ בלתי מובן, הוא הרים את שירן כמו נסיכה, כמו באגדות, כמו הזוג המושלם, הזוג שהסוף שלהם תמיד טוב.

נאנחתי, אני חושבת יותר מידי, נשמתי עמוק והלכתי לבדוק מה קורה עם אלירן, בכל זאת, אחותו...

חיפשתי אותו בכל רחבי המועדון, לא דמייני שמועדון יכול להיות כזה ענקי.

אחרי שסרקתי את כל הקומה הראשונה מצאתי אותו, יושב במרפסת, נושם אוויר צח, מנסה להירגע ולא להשתגע,

חשבתי להתחיל את השיחה ב"היי" אך במקום זה חיבקתי אותו, חיבוק חם ואוהב,

למרות הכעס שלי כלפיו, אף פעם לא הפסקתי לאהוב אותו.

הוא הסתובב חסר הבנה, וברגע שראה את ראשי, חיבק אותי גם,

"התגעגתי אלייך", חייכתי, שמחתי לדעת שהוא עדיין אוהב אותי (סתומה הילדה ה.ה)

"התקשרת לאמבולנס" אמרתי בזמן שאנחנו עדיין מחובקים, "כן, הם אמרו שהם יבואו עוד רבע שעה עשרים דקות" אמר נאנח, השתחררתי מהחיבוק והלכתי לעבר הערסל שהיה רפוי ומאובק,אלירן בא לעברי והתיישב לידי, הסתכלתי לרצפה, נאנחת, 

~נ.מ אלירן~

הסתכלתי עליה, יפייפיה, אבל מה קרה שהיא מורידה את הראש?,

הסתכלתי לשמיים, לכוכבים, לאלוקים, נשמתי עמוק, ובמהירות, עשיתי את המעשה שלא האמנתי שאני יעשה,

~נ.מ מאיה~

ולפתע, בין רגע, הוא נישק אותי, לא עצרתי את הנשיקה, אהבתי אותה, התגעגתי לשפתיים האלה, לזיפים המעצבנים האלה, התגעגתי אליו,

המשכנו את הנשיקה, היא נעשתה לסוערת בשניות, תוך כמה רגעים מצאנו את עצמנו שוכבים על הערסל (לא במובן הזה ה.ה) ומתנשקים, 

מתנשקים כמו שבחיים לא התנשקנו, העמקנו את הנשיקה עוד יותר, עד שלפתע נשמעו רעשים מעצבנים, ואורות בצבע אדום החלו להבהב, מיד הבנו שזה האמבולנס, רצנו מיד לקומה של הרחבה, הם העלו את שירן על האלנוקה, מאור ואלירן נכנסו לאמבולנס לנסוע איתה, לי לא הרשו כי אני לא קרובה מספיק,

~כעבור חצי שעה~

הגעתי לבית חולים ששירן נמצאת בו, מאור ואלירן ישבו בחוץ בזמן שעשו לה בדיקות,

התיישבתי ליד מאור,מחזיקה את כף ידו

אלירן קם ומשך את ידי, הוא כרע ברך,

דיי הוא לא רציני איתי,

"מאיה... אז אמ, מה צריך להגיד?" אלירן שאל את מאור, בזמן שהוא על ברך וקופסא של טבעת בידו, הוא מטומטם או שהוא עושה את עצמו? "אה נזכרתי לא משנה, אז מאיה, התסכימי להיות אשתי?" הוא אמר בלחץ, "אתה לא רציני" אמרתי שחיוך קטן על פניי, שרר שקט לכמה שניות, "אה אתה רציני" אמרתי "הבנתי" הוא אמר והחזיר את הקופסא לכיס והסתובב לכיון היציאה 

~נ.מ אלירן~

כוסעמק, כוסאמאשלה, בת זונה יואו, כוס אומו כל העולם, בעטתי באבנים בכעס, והמשכתי ללכת,

~נ.מ מאיה~

רצתי אחריו, ולמזלי, השגתי אותו, תפסתי בידו החסונה, סיבבתי אותו כך שפנינו היו אחד מול השני ונישקתי אותו, הוא תפס במותניי והרים אותי, רגליי היו מקופלות לכיון גבי, "זה עונה לך על השאלה?" שאלתי עם חיוך, "אמ לא... אם אפשר עוד אחד אז כן..נחשוב על זה" 

הוא אמר בחיוך,"חנפן" אמרתי ונישקתי אותו נשיקה קצרה, "אז?" שאלתי בהרמת גבה, "נתראה עוד חצי שנה, מתחת לחופה, שאת בשמלת כלה, אני בחליפת חתן, והרב שיהרוס לנו את כל הלוק אבל בסדר.." אמר נאנח, גילגלתי עיניים "אתה מפגר" אמרתי ונישקתי אותו שוב.

אז..היי?

כן.. חזרתי ו.. 

נשאר רק פרק אחרון ואפילוג, אני מתרגשת אמאא

אז.. הצבעות ותגובות?

לאב יו, XOXO SHANI