אני לא רוצה שידעו מי אני. אני רוצה שיחשבו שאני סתם בחורה שרוצה למות אבל לא מספרת אבל כן מספרת. אבל כולם יודעים מי אני. כולם(!) לצערי..
בזמן הקצר שלי בווטפאד הצלחתי ליצור יותר שונאים מפרז הילטון.. למה? ככה. הרבה אנשים מוכרים בווטפאד מכירים אותי. אם תשאלו אותם את מי הם לא אוהבים - תדעו מי אני. לא אוהבים אותי כאן. לא אוהבים אותי בכלל..
חשבתי שבקהילת ווטפאד יאהבו אותי. באמת.. חשבתי שיש תקווה. מתברר שאפילו לקבוצת ווצאפ של הקהילה לא הוסיפו אותי. למה? כי אני רעה. אני ממש כלבה. אני הזונה של הווטפאד לפי דעתי.. ואני מעידה על עצמי.
אנשים שמכירים אותי יעידו שלא כיף לדבר איתי. בכלל. אני כמעט בטוחה שאני ביפולרית, זה אומר שיש לי מצבי רוח משתנים. זה אומר שאני יכולה להיות לשניה מצחיקה ואז לכעוס. וזה החיים שלי. ואני לא יכולה עם זה. זה לא מגיע לי. כאילו זה כן, אני רק רוצה להיראות מסכנה. מגיע לי הדיכאון וכל מה שקיבלתי בחיים. מגיע לי החרא הזה. מגיע לי למות. מגיע לי שיכאב לי.
מי שמכיר אותי שייצא מפה. כאילו.. איכשהו מישהו יחבר את הנקודות (יש פה הרבה אנשים חכמים) ויבין מי אני. אל תבינו מי אני. אני באתי כדי שיאהבו אותי מחדש. תאהבו אותי. מחדש.
אני רק רוצה שמישהו יאהב אותי ולא ירצה לעזוב אותי בחיים. כולם הולכים בסוף. זורקים לך מילה נחמדה ולא חוזרים לנצח. רואים אותך ברחוב ולא אומרים שלום.
אמרתי לכם, אני הזונה של הווטפאד. מדברת עם כולם, אבל הם לא אוהבים אותי. זורקים ״איזה מושלמת את! את כותבת מדהים!״ וחוזרים לחיים שלהם. לא אכפת להם ממני. יש להם חברים. מה הפ צריכים מישהי כמוני?
עדיף שאני אגמור את הסיפור וזהו.
אני רק מחכה שהאחרון ילך וזהו.
אבל אני לא רוצה שהאחרון ילך שלא יילך!!!
(ביפולר, מישהו? -,-)
