וידוי שלא סיפרתי לאף אחד בחיים -
אנשים מכירים אותי. בווטפאד. ואני מפחדת לספר על זה. יש לי כמה צפיות אבל אין הצבעות אז אני מוכנה לשתף עכשיו. יימחק בהמשך אם יהיו יותר הצבעות וזה.
רבתי עם החברה הכי טובה שלי. היא עשתה לי רק טוב ורצתה בטובתי והיא בן אדם טוב. אני הרעה. הייתי בן אדם רע ואני עדיין. היא רק רצתה את הטוב בשבילי. היא עדיין. היא מקסימה ומצחיקה ולמרות שאני סתם עלובה היא עדיין איכשהו נהנית לדבר איתי. וכשרבנו אז.. אז אני כתבתי עליה מין שיר כזה שכתבתי בו כמה שהיא מגעילה ופוגענית וזונה וכלבה ומגעילה. אבל היא לא כזה, זאת אני! ו.. והיא לא יודעת. כל פעם שאני חושבת עליה אני חושבת כמה אני מגעילה. פרסמתי את השיר במשתמש שהסיסמה נאבדה לי אליו. היא יכולה לראות אותו. היא תשנא אותי לנצח.
אני מצטערת. אני באמת באמת מצטערת. אני אוהבת אותך ואת חשובה לי. אני מצטערת על השיר אני לא באמת חושבת ככה.
שלך, באהבה, אני.
