הקובייה האחרונה שהוטלה

מספרים הם שפה

״את לא מרוכזת.״
השבתי את מבטי לפניו של אבי.
״סליחה.״ אני יודעת שחשוב לו להרגיש באהבתינו, ואני לא רוצה שירגיש שהוא משעמם אותי.
״מה מטריד אותך?״ כמוני, הוא מיד קולט כאשר משהו לא כשורה.
יכולתי לשתפו בתחושת הבטן שלי לגבי ליאו, אך במקום זאת החלטתי לדבר על הדבר הראשון שעלה בראשי.
״למה צריך ללמוד מתמטיקה?״
הוא היטה את ראשו מעט כלפי מטה כך שיוכל להביט בי ללא הפרדת זגוגית המשקפיים. הוא מצמצם מעט את העיניים וגבותיו מתקרבות אחת לשנייה. לא עוברת שנייה אחת לפני שהפרצוף המשועשע שב אליו.
״למה צריך ללמוד אנגלית?״. הוא חייב להתחכם- עונה על שאלתי בשאלה משלו.
״כל העולם מדבר אנגלית.״
״כל העולם מדבר מתמטיקה.״
שתיקה. אפשר ממש לשמוע את גלגלי השיניים פועלים במוחותינו.
אמא אומרת שלדעתינו, כל שיחה שלנו ברומו של עולם- דיון פילוסופי על משמעות החיים- גם אם אנחנו מדברים על דברים יום-יומיים, למשל גבינה, או, מתמטיקה.
״זה לא אותו דבר. מתמטיקה אפשר ללמוד מהאינטרנט, או להשתמש בו במקרה הצורך. לא צריך לבזבז זמן בלמידתה.״
״אם כך, למה אנגלית אי אפשר ללמוד מן האינטרנט?״
״באלגברה תמיד תהיה תשובה אחת ויחידה, לכן המחשב אינו יכול לטעות. אנגלית לעומת זאת, שונה כאשר מדבר אותה מחשב או בן אדם.״
הגבות שוב הצטמצמו.
״אנגלית זאת שפה,״ הוספתי בקצרה.
״גם מספרים הם שפה.״
מבט עגום ומודאג קפץ לעיניו, פיו רטט בעווית מוזרה וטיפת זיעה זלגה במורד מצחו. הוא הישיר מבט מודאג אליי, כאילו צופה בי גוססת, לא פחות. מצאתי את עצמי לכודה בחיבוקו- והוא בכה.
זאת היית הפעם הראשונה מתוך אלפי אחרות שראיתי אותו בוכה.