"התהילה הגדולה בלחיות אינה טמונה בלא ליפול לעולם,אלא בלקום כל פעם שנופלים."
←נלסון מנדלה→
*
**
פרק הקודם -
חייכתי אל מיקה ואמרתי "איתנו את יכולה להיות עצמך אנחנו לא כמו מיה, בואו נלך." מיקה חייכה חיוך רחב ועיניה הכחולות נצצו מאושר ומן הדמעות שמחה שזרמו מעיניה כרגע.
הושטתי יד לשניהם שיקומו מן הדשא והלכנו לכיוון בית הספר מחכות לראות את תגובתה של מיה בחיוך ארסי מוכנות לקרב איתה.
***
אני מדיסון ומיקה נכנסו למסדרון בית הספר ובעודנו מדברות גילינו את אופיה האמיתי של מיקה , היא הייתה מצחיקה , שטותית אך רצינית שצריך היא החלק החסר שהיינו צריכות .
לפתע ראינו את מיה יוצאת מן אחת הכיתות עם שתי החדשות השפוטות שלה מיין וסידני .
"תראו מי כאן !" היא צעקה , שקט השתרר במסדרון .
"היתומות והחסרת כסף !" היא גיחחה מתקדמת אלינו בצעדים מהירים .
"אז מיקה איך ההרגשה להיות עם פשוטי העם ?"היא הסתכלה עליי ואל מדיסון בגועל .
"מה שבטוח יותר טוב ממאשר איתך " מיקה נעצה במיה את מבטה הקר .
עיניהם של התלמידים נפערו ויכולתי כבר לקרוא את מחשבותיהם , מיקה החזירה למיה ? ממתי הם רבו? חשבתי שהם חברות טובות אז מה קרה ?
מיה הרימה את גבתה והלכה קדימה בחוזקה שכתפה מתנגשת בכתפה של מיקה המחייכת בניצחון .
"זה הלך יותר טוב משציפיתי " מדיסון אמרה למיקה , מיקה החזירה לה בחיוך "תאמיני לי אני מצטערת שלא עשיתי את זה לפני".
הלכנו במסדרון לעבר הכיתה .
בכיתה היה מעגל של בנות אבל לא יכולנו לראות מה היה מרכז התשומת לב .
"מה קורה פה?" שאלתי דוחפת בנות בשביל לראות מה קורה בדיוק.
להפתעתי ראיתי את קולין ישן שכל הבנות לוקחות תמונות שלו בלי הפסקה .
"קולין!" צעקתי באוזנו , "מה ? מה קרה?" הוא הסתכל סביב מבולבל ומבטו התייצב עליי "אה , זאת את סקארלט ... מה קרה?" הוא בחן את הסביבה וקלט מה קורה .
וברור שזה קולין אז הוא הציע להם להצטלם איתו , הבנות צווחו מאושר וחלקן הסמיקו שנישק אותן בלחייהן.
מדיסון שהייתה לידי ומיקה עשו פרצוף נגעל לקולין שרק החזיר להם חיוך .
"לייט !" צעק מישהו מאחורי .
הסתובבתי רואה את בלייק גם מוקף בבנות אבל בניגוד לקולין העיף אותן מעליו והתקדם לעברי , חיוך התפשט על פניי.
"בלייק" צעקתי , הוא הגיע אליי תופס בידי ומושך אותי אליו ומוציא אותי מהכיתה .
התהלכנו בחצר בית הספר ששתיקה שוררת בינינו הסתכלתי על פרצופו של בלייק שהיה לחוץ "מה קרה בלייק ? אתה נראה לחוץ"
הוא הסתכל על עיניי והשיב "לייט תקשיבי יש ילד חדש שהגיע לבית הספר קוראים לו סת' אל תתקרבי אליו !" .
הסתכלתי עליו במוזרות וגיחחתי "למה ? זה לא שהוא ירצח אותי או משהו."
אך מבטו של בלייק אמר אחרת, "נכון?" אמרתי בלחץ .
"אני וקולין נשמור עלייך , אני לא יכול לענות לך עכשיו אבל בבקשה רק אל תתקרבי אליו."
הינהנתי אל בלייק .
"יש עכשיו שיעור ספורט בואי נלך ללוקרים שלנו" הוא חייך אליי ושוב הנהנתי אליו .
המורה לספורט ארטוס הריץ את כולנו חמש עשרה סיבובים סביב המגרש .
"ואחת שתיים שלוש , קדימה קדימה אחת שלוש " הוא צעק לנו במבטאו הצרפתי .
"בנות למה אתן לא משתתפות? " הוא קרא למיה ומיין אשר ישבו בצד בזמן שסיימנו את חמישה עשר הסיבובים חוץ ממני שעשיתי חמש בגלל היותי אסמטית .
"המורה אני אסמטית " ענתה מיה .
"גם סקארלט אסמטית גברת ארמנגטון והיא עדיין מתפקדת ככל יכולתה אז מה עושה אותך שונה?"
מיה חייכה וענתה בפשטות "כסף".
מיין צחקה מבדיחתה העלובה ,נשמתי עמוק והשבתי "את תמיד חושבת זה מה שעושה אותך טובה יותר אבל -"
עצרתי לרגע שקלטתי את בלייק המסמן לי בשפתיו תנשמי ,
"אבל מי את בלי הכסף מיה? יהיו לך חברים בלעדיו? יהיה לך בן אדם שתוכלי לספר לו הכל ולבטוח בו בחייך בלי הכסף ובלי הצורך לשחד אותו? את תוכלי להתגאות במשהו בלעדיו ? קחי את זה כנקודה למחשבה במקום לנסות להשפיל כל שנייה !"
כולם היו בשקט והסתכלו על מיה ובפרצופה שרתח מרוב בושה , הסתכלתי לכיוונו של בלייק שהיה על פרצופו חיוך מנצח .
מיה קמה ממקומה והתקרבה אליי עד שנשימתה הייתה על פי " את תשלמי על זה" היא סיננה בכעס אך אני רק השבתי בחיוך וצפיתי בה הולכת .
------
כן אחרי כמעט חודש שלא העלתי הנה פרק .
פשוט עומס בלימודים ולחץ אני אשתדל לפצות אתכם .
-BloodQueen990-
YOU ARE READING
יתומה || orphan
Romanceעשר שנים של היסטוריה. עשר שנים של חושך. עשר שנים של חוסר ידיעה. סקארלט היא יתומה . מנהלת בית היתומים מכה אותה בחוסר רחמים עד איבוד הכרה ללא סיבה. נער חדש מגיע לבית הספר ומאיזו שהיא סיבה הוא מעוניין בסקארלט . מהי הסיבה?. האם הוא וסקארלט קשורים באיזה...
