הארי נאנח, עוד פעם גופו נצמד לקיר כשאחד מהנערים דחף אותו, הוא נשך את שפתו התחתונה בכעס "אני שונא אותם, את כולם" הוא אמר בכעס בזמן שבן עזר לו להתייצב, ממשיכים ללכת לכיתה, "אתה בטוח שאתה עושה את הדבר הנכון? מייק מגזים עם ההתנהגות שלו מאז השיחה שלכם, אם רק הייתם ממשיכים לדבר אולי כל זה לא היה קורה והוא לא היה מבקש מהאחרים להציק לך" בנג'מין היה מודאג לגבי האחר, "כבר אמרתי לך, מייק הוא כבר כלום בשבילי, אני שמח שפתרנו את זה כמו שצריך, אני מוכן לסבול את כל זה רק בשביל לא להיות איתו שוב בקשר" הארי חייך לאחר, מנסה להרגיע אותו, רואה שזה עדיין לא עובד ומנסה לשנות נושא.
"מה עם אשלי?" , בן הסמיק כששמע את שמע של הנערה שאהב "אממ...מאז שהיא עזבה היא עסוקה בכל מיני הופעות, אבל אנחנו נפגשים תמיד כשיש לה זמן", ירוק העיניים חייך לעצמו, חושב שהשריר חמוד, "אוי אני זוכר את הפגישה הראשונה שלנו, זה היה לפני משהו כמו חודשיים, כשחזרתי מג'ון ודן ותפסתי אותכם מתנשקים בחדר חצי ערומים, הייתי בשוק, לא חשבתי שזה היה כזה רציני בניכם, אבל תראה אותכם עכשיו, זוג מקסים" הגדול מבניהם הנהן, מצחקק לעצמו על הזיכרון הזה, הוא קיבל כמה נזיפות מאשלי אחרי שהוא נטש אותה בשביל לדבר עם הארי ולהסביר לו למה הוא לא היה יכול להיות איתו בחדר באותו לילה.
-
המבט הקר הזה, הארי חשב לעצמו שהוא יכול להפוך לקוביית קרח אם מייק ימשיך להסתכל עליו בכזאת קרירות בכל פעם שעיניהם יפגשו.
'הוא כזה ילדותי, לעזאזל' השטני גלגל את עיניו כהוא הרגיש חתיכת נייר פוגעת בראשו, הוא הביט לשמאלו, שם ישב צ'אן במבט משועשע, מה שכבר הארי היה רגיל אליו ולכן פשוט התעלם והמשיך לנסות להקשיב למורה להיסטוריה.
השיעור עבר לאט, כל כך לאט, במיוחד שכל פעם מישהו אחד זרק הערה לאוויר על הארי. הקטן עצם את עיניו, מניח את מצחו על ספר ההיסטוריה ומחליט לישון עד שהשיעור הסתיים, אבל לצערו הרב הוא הרי הארי, הבן אדם הכי לא בר מזל בעולם, כי שניות לפני שהוא הרגיש שהוא הולך להירדם הטלפון שלו צלצל בחוזקה, מקפיץ אותו וגורם לכולם להפנות את ראשם אליו.
הוא שנא את הגורל שלו וביקש סליחה מהמורה לפני שהשתיק את הטלפון שלו, רואה שהשיחה הייתה מג'ון.
-
"בייביי~" הזמר דמיין את חיוכו של הבלונדיני, מה שגרם לו לחייך, "אה ג'ון, רצית משהו?" הארי שיחק את עצמו קשוח, גורם לאחר להוציא 'פף' קטן לטלפון "יא, חצוף אחד, ככה אתה מראה לי אהבה?" ירוק העיניים חייך "סתם סתם בלונדי, אוהב אותך, אבל ברצינות, רצית משהו? כי הקשרת אליי אמצע השיעור, אתה הרי יודע מה לוח הזמנים שלי אז אני מניח לעצמי שקרה משהו" , "אה..." הקטן שתק פתאום מרגיש חסר בטחון, הארי הבין את זה מיד והביט על בן שהלך לידו בדאגה "ג'ון, קרה משהו?" , "כן...זה, פשוט, זה דן, רבנו והוא כועס עליי והפעם זאת אשמתי ו...ואני לא יודע מה לעשות" הוא משך באפו, גורם לאחר להבין שהוא בוכה, "היי, קטנצ'יק אל תבכה, איפה אתה עכשיו?", "בבית, דן הלך לאנשהו, אני לא יודע לאן הוא הלך והוא לא עונה לי לטלפון ואני מודאג ממש, אני צריך את העזרה שלך הארי" האחר התחנן, למרות שידע שאין צורך להתחננות בשביל שהארי יעזור לו, "ברור, אני יוצא אלייך עכשיו, תחכה לי!", "טוב, אתה יכול לדבר עם האחרים ולהגיד להם גם לבוא?", "בטח! אני עוד כמה דקות אצלך" , "תודה" ג'ון אמר בלחש וככה התנתקה השיחה בניהם.
YOU ARE READING
כשעזבת, האם שכחתי?
عاطفيةהאם חשבתם שהדבר הכי יקר לכם יום אחד יעלם מבלי להגיד דבר?! הארי בחיים לא חשב שדבר כזה יקרה לו, אבל מה לעשות שהגורל רצה אחרת? הארי הוא נער בן 19, יתום. לדעתו הוא נראה ממוצע, אך לדעת אחרים הוא השלמות בהתגלמותה, כשהוא שר אפשר לראות מלאכים מסביב לראשו, ק...
