"היא התעוררה" ג'ימס נכנס לחדר של הארי, עבר יום מאז הניתוח ומאריה סוף סוף התעוררה, "באמת?" הארי שאל בחיוך וקם מהמיטה, בבוקר כל החברים שלו באו לבקר אותו והלכו, מבטיחים לו שיחזרו מאוחר יותר ולכן הוא נשאר לבד וזה היה טיימינג מושלם בשבילו להתקשר למייק, "אני אתקשר למייק להגיד לו שהיא התעוררה", "אין צורך, כבר הודעתי לו, הוא בדרך עם צ'אן" המומחה אמר וסימן להארי לבוא אחריו והארי עשה זאת, הולך אחרי ג'ימס אל תוך החדר של מאריה.
-
"שלום לך יפה" ג'ימס ליטף את מצחה הקטן של מאריה, רובו היה מכוסה בתחבושת לבנה כולל ראשה, "ג'ימסי, אין לי שיער עכשיו, נכון?" מאריה שאלה בלחש, ובעל המשקפיים השתתק לרגע והנהן באיטיות, "זה בסדר, אני עכשיו אהיה דומה לכולם" היא חייכה, מרגיעה את האחראי עליה, "את באמת חזקה" הארי החליט לדבר, "אמרתי לך שאני לא קטנטונת, אני יכולה להתמודד עם הכל" החיוך הקטן שלה האיר את החדר, "ואולי יום אחד השיער שלי יצמח שוב, בדיוק כמו מייקי וצ'אני" היא ציחקקה לעצמה בזמן שנגעה בתחבושת שעל ראשה, לא מבחינה ברעד שהציף את גופו של הארי, "מ-מה אמרת?" הארי לא הבין, הוא יותר נכון לא רצה להבין
"ה-הארי" ג'ימס לא ידע מה להגיד, מנסה לחשוב על תשובה מתוחכמת, "מה היא אמרה?" עיניו הירוקות של הקטן התמלאו בדמעות כשהביט על ג'ימס, רוצה שיסבירו לו מה קורה כאן.
"כשהתנדבנו כאן החלטנו להסתפר בשביל שהילדים לא ירגישו שונים" קולו של צ'אן הקפיץ את שני הגברים, ג'ימס נאנח ושמח שמייק וצ'אן הגיעו ברגע הנכון בשביל להציל את המצב, אבל הארי עדיין לא נרגע, הדמעות שלו צנחו על לחייו לפני שניגב אותם ויצא מהחדר, עוקף את מייק ולא מעז לגעת בו.
"ריי" מייק לחש ואחז בידו של הארי, אך הקטן משך את ידו אליו, "תלך למאריה, אני בטוח שהיא רוצה לראות אותך" ירוק העיניים אפילו לא הביט באחר והלך משם, הוא היה חייב להיות לבד כרגע ולהרגיע את עצמו מכל המחשבות הנוראיות שהוא חשב עליהן.
-
"מאריה" מייק התיישב בכיסא ליד המיטה של הילדה הקטנה, "מממ?" היא שאלה בחיוך, אוחזת בידו של צ'אן, "אני חייב שתשמרי על סוד, את יכולה לעשות את זה?", "כמובן!" עיניה זהרו מרוב סקרנות, "את יכולה לשמור על זה שאני וצ'אן היינו גם חולים בסרטן מהארי?", "למה?" מארי הייתה מופתעת מהבקשה ושיחררה את האחיזה מידו של צ'אן ואחזה בידו של מייק, "את זוכרת שפעם כשהייתי חולה אמרתי לך שיש מישהו שאני אוהב שלא יודע שאני כאן?" המנותחת הנהנה, "אז זה הארי, הוא היה החבר שלי, אני עדיין אוהב אותו אבל אסור לו לגלות את זה, אוקיי?" מאריה חשבה לרגע ומבטה נהיה עצוב ומאוכזב "זה לא יפה לשקר" היא אמרה בתמימות, חושבת על מה שמייק ביקש, "אני יודע, אבל אם הוא יגלה יהיה לו קשה", "אבל עדיף לספר למישהו את האמת לא משנה מה, זה מה שג'ימס תמיד אמר לי, כי אחר כך השקר תמיד מתגלה והבן אדם ששיקרת לו יהיה עצוב יותר" דבריה של הקטנה גרמו לליבו של מייק להתכווץ, "אני רע, נכון?" הוא אמר בעצב ומאריה הניע את ראשה לשלילה, "אתה לא רע, אתה פשוט לא יודע מה לעשות, אני מבטיחה לשמור על זה בסוד, אבל אני רוצה שיום אחד אתה תספר לו את האמת כי זה לא יפה" היא אמרה בחיוך וליטפה את ראשו של האחר עם היד השנייה שלה, "תודה מארי" הוא חיזק את האחיזה של ידו בידה שלה לפני שנשק לכף ידה הקטנטנה.
-
YOU ARE READING
כשעזבת, האם שכחתי?
Romansaהאם חשבתם שהדבר הכי יקר לכם יום אחד יעלם מבלי להגיד דבר?! הארי בחיים לא חשב שדבר כזה יקרה לו, אבל מה לעשות שהגורל רצה אחרת? הארי הוא נער בן 19, יתום. לדעתו הוא נראה ממוצע, אך לדעת אחרים הוא השלמות בהתגלמותה, כשהוא שר אפשר לראות מלאכים מסביב לראשו, ק...
