I Hate You-z.m (Part 1)

פרק 11

פרק 11:
"אני אהבתי אותך יותר מידי בשביל לתת לך ללכת כנראה." 
"אני הייתי לבד במשך שנה זאין! והכל בגללך!" צעקתי שדמעות לא מפסיקות לרדת. יוםי התחיל גשם. ואנחנו נשארנו.
זאין חיבק אותי ונישק את ראשי.
"הייתי אהובה. מלאת חברים! ויום אחד אף אחד לא התייחס אליי! אמרתי ללואי שלום והוא עבר ליידי צוחק עם נייל!"
"אני מצטער אני באמת"
הוא התסכל לי בעיניים
"אני מצטער. היום הארי בא אליי ופשוט הבהיר לי. אני הרגשתי כל כך דפוק. הרבצתי לבת ולא סתם לבת לבת שאני אוהב" העיניים שלי נפתחו עוד יותר.
"אתה מה?" היו לי פרפרים בבטן.
זאין התקרב והוריד את ראשו מעט. הפנים שלו התקרבו אליי. השפתיים החמות שלו הונחו על השפתיים הקרות והסגולות שלי.
אני פשוט הייתי מוקסמת ממה זאין יכול לעשות לי. "אני באמת מצטער" הוא הצמיד את המצח שלו לשלי.
"בוא נלך לפני שנתקרר"
זה מה שיש לי להגיד? יופי זואי
"את רועדת"
זאין פשט את הג'קט שלו מה שמשאיר אותו בחולצה קצרה ושחורה.
"זאין אני בסדר. אתה רק עם חולצה קצרה"
"לא קר לי. אני בסדר" התחלנו להתהלך לכיוון הבית שלנו.

השתיקה הייתה נעימה לא כמו קודם.
נכנסנו למעלית אני לחצתי על קומה 6 וזאין על קומה 9 כמובן.
"אמא שלי התגעגעה אלייך" הוא אמר לי. אני ואמא שלו באמת היינו קרובות. ההורים שלי נוסעים הרבה והייתי נשארת אצלם.
"גם אני התגעגעתי."