הם יישבו שם, למעלה, וייסתכלו עלינו. הם ייראו את כל הסבל, והמוות והפשע בעולם והם ייבכו כמו ילדים קטנים. דמעות, דמעות גדולות ועגולות, שנושרות כמו עלי כותרת קטנים ויפים של פרח בשדה.
ומפעם לפעם, נער/ה או ילד/ה, מרגישים את הטיפות האלו ויודעים, שהמלאכים בוכים.
ומפעם לפעם, הם בוכים יחד איתם.
ביחד עם המלאכים הקטנים עם הלב והכנפים השבורים.
YOU ARE READING
עוד שיר אחד קטן
Puisiזה לא סיפור. זה קטעים שאני מעלה כל יומיים לפי המצב רוח. רוצים סיפור? יש לי כזה. הוא לא כאן. לא נכתב מטעמי דת או משהו. הכול דעה והשקפה אישית שלי. תהנו.
