beauty and the beast ♤J.B♤

♤1♤

ויקטוריה.

אני רצה, מהר, בורחת ממנו.
לא, זה לא-זה לא יכול להיות!, זה בלתי אפשרי!,
אני לא רוצה בזה!
״עזוב אותי!!״ אני צורחת בכל האוויר שבראותיי, כשאני מרגישה בו תופס אותי.
״הצילו!״ אני צועקת, אבל אף אחד לא שומע.
שום קול כבר לא יוצא מפי.
אני מרגישה בגופי נמשך אחורה לתוך החשכה, שקולו לוחש בהידהוד-
״את שלי.״

״לא!!״ צעקתי, מתרוממת מהשכיבה בתנועה חדה.
זה היה רק חלום... תודה לאל.
תפסתי בראשי בידיי, מעסה מעט את רקותיי, מסדירה את נשימתי.

אני מביטה בשעון, השעה שלוש לפנות בוקר.
מעולה. לעולם לא אגיע בזמן מחר!
קמתי מהמיטה, יורדת לשתות מים, בידיעה שלא אצליח להירדם שוב בקרוב.

הגעתי למטה, לוקחת כוס מהמתקן ליבוש הכלים, מניחה אותה על השיש והולכת אל המקרר.
לוקחת את קנקן המים, אני שמה לב למעטפה על השולחן.
אוף... אמא שוב שכחה לקחת את כל הדואר.
גילגלתי עיניים, מוזגת מים.
לוקחת את הכוס בין ידיי ומרעננת את פי במים הקרירים.

לאחר שהחזרתי את בקבוק המים אל המקרר, ואת הכוס אל מייבש הכלים,
לקחתי את המעטפה ועליתי לחדרי בניסיון לתפוס שינה קצרה לפני שאצטרך לקום לבית הספר.
נכנסתי לחדר, סוגרת את הדלת ומניחה את המעטפה על השידה. מחר אביא אותה לאמא.
מזדחלת על המיטה ומתכסה, רועדת בקור כשמרגישה במשב רוח קפוא נכנס מהחלון.
למה החלון פתוח?
סגרתי אותו, מתכסה בשמיכה בשנית ועוצמת את עיניי, מנסה ליפול לשינה.

***

פקחתי את עיניי הכבדות והעייפות.
הצלחתי להירדם אתמול רק בשעה ארבע, נלחמת עם עצמי להירדם.
אבל לא הצלחתי, תחושות משונות תקפו אותי.

השעון צלצל, מורה על השעה שבע.
יש לי שעה וחצי להתארגן, ולנסות שלא לאחר.

משכתי את השמיכה ממני, ממהרת להתחרט ולהחזיר אותה שהקור תוקף אותי.
קדימה וי, את יכולה לעשות את זה.
משכתי את השמיכה ממני, וקמתי במהירות על רגליי.
מנסה לנער מפני את העייפות.