סוף העולם שמאלה

זזים. עכשיו.

"מהר!"  צעקה הסנאית  "תפעיל את המעביר! עכשיו".

הזקן מצמץ בעיניו וחזר לעצמו. הוא זינק אל האש, שהמשיכה לבעור בעליזות למרות כל מה שקרה, הוסיף לתוכה נוזל כסוף וצמיגי ומלמל משהו.

האש בערה באותו צבע כסוף של הנוזל. ראיתי מערבולת משונה במרכז, שבקצה שלה היה אור לבן קלוש.

"תקפצי!"  צעק הזקן.

"השתגעת?! אני אשרף!!!" צעקתי לו בחזרה.

"את לא! פשוט תקפצי כבר! זה לא יכול לחכות! זוזי!" .

לקחתי נשימה עמוקה, אמרתי לעצמי שהכול יהיה בסדר, וקפצתי.

חיכיתי להתנגשות, אבל שום דבר לא קרה.

הייתי בתוך הנוזל הכסוף ההוא. פשוט מרחפת לי באוויר.

"אוקיי, נו ו... מה עכשיו?" שאלתי את עצמי. חבל שהזקן ההוא לא נתן הוראות מפורטות יותר מה לעשות אחרי  שאני אקפוץ.

"אני מבינה שאת גם לסוף העולם שמאלה?" שמעתי קול נשי נעים.

"אמממ...האמת שכן. הצללים או מה-שזה-לא-יהיה רודפים אחרי. הזקן והסנאית אמרו לי שאני צריכה להגיע לסוף העולם שמאלה. לא טעיתי בדרך, נכון?" בבקשה שלא טעיתי! חשבתי לעצמי.

"ככה?" אמר הקול שהפך להיות מהורהר. "אסטוריה-לורן, אני צריכה לשאול אותך כמה שאלות".

מקור הקול נתגלה.

מולי עמדה אלפית.