סוף העולם שמאלה

הצללים מקצה העולם

הרמתי מבט וראיתי צללית של בנאדם.

צמצמתי עיניים אבל לא ראיתי את הפרצוף שלו. כאילו שהיה לו ברדס כזה שחור שמכסה לו את כל הפרצוף. פתאום, הענפים של העץ ירדו וכיסו אותי. ממש ככה. ירדו וכיסו. לרגע עוד חשבתי שאני מדמיינת. כל היום הזה נראה לי הזוי ברמות. צללית של אדם בלי פרצוף, ענפים של עץ בעלי רצון משל עצמם... מה הפעם?

הענפים ממש הצמידו אותי לעץ. יכולתי להרגיש את הכתמים המחוספסים שלו. ציפית לשמוע עוד סיפור, אבל שמעתי משהו אחר לגמרי:

"רוצי....לכי....עזבי....לכי לסוף העולם שמאלה....אני אנחה אותך....רוצי....לכי...עזבי....".

אוקיי מה?

העץ מדבר? איפה זה סוף העולם שמאלה? ומה זה בכלל? ואיך לעזאזל אני יכולה לעזוב לאיפשהו?

"אני אנחה אותך..." שמעתי אותו אומר שוב. "רוצי...לכי...עזבי...עכשיו...לכי אחרי...הסנאית הלבנה..." הוא לחש. סנאית לבנה? יש כזה דבר בכלל? רוב הסנאים הם בצבע כתום, חום, שחור גם... אבל לבן? בחיים לא שמעתי על סנאית כזו.

מסך העלים התרומם בבת אחת, ואני ראיתי גוש לבן דוהר לפניי. קמתי והתחלתי לרוץ אחריו....