"היא צעירה, זה לא הגיע ל..לה" שמעתי בכי וצעקות מוכרים, פתחתי את העיניים , מבינה שאני בבית חולים, הסתכלתי על היד שלי שכבר הייתה חבושה, מתי הם הספיקו?
ולמה ההורים שלי לקחו אותי לפה?
אני רוצה למות! לא לחיות! למות.
"שלום, אני רות ואני רופאה פה בבית החולים" ניגשה אליי רופאה שמסתבר שקוראים לה רות,
"איפה ההורים שלי? " "ביקשתי מהם שיצאו קצת" היא ישר ענתה והתפלאתי שהיא בכלל שמעה מה אמרתי כי לחשתי את זה.
היא התיישבה על כיסא מולי וניסיתי להתרומם מהמיטה אבל לא היו בי כוחות,
"אולי תספרי לי קצת על עצמך? " רות שאלה אחרי כמה דקות של שקט שמיותר לציין מביכות..
"תשאלי אני אספר" עניתי באדישות, ידעתי שאני אהיה חייבת לספר לה בסופו של דבר אבל לא היה לי כוח לזה ולא רציתי לבכות..
"אוקיי.. אז איך קוראים לך? "
"אלי, אני בת 15 בכיתה ט'" אמרתי כל מה שהיא צריכה לדעת כדי שהיא תלך כמה שיותר מהר, אני יודעת שהיא לא עשתה לי כלום אבל באמת שאין לי כוחות לזה, אני עייפה ..ממש עייפה.
"אלי אני רוצה שתספרי לי מה קרה לך, מה קרה שבעקבותיו החלטת לנסות להתאבד "
היא אמרה בכזו קלילות שלא הבנתי מאיפה השיגה אותה, אבל נשארתי בפנים אדישות, אני לא מוכנה לבכות.
"קראו לו.. קוראים לו יותם," "יותם" רות חזרה אחרי "הכרתי אותו לפני כמה שבועות,
על הפעם הראשונה שנפגשנו הוא נישק אותי"
"נישק אותך?! " "את מוכנה להפסיק לקטוע אותי לעזאזל?!" צעקתי עליה וזה השתיק אותה, תודה באמת.
"אהבתי את זה, לא ראיתי בזה משהו רע..
מאז דיברנו בטלפון ונפגשנו כמה פעמים, הוא אפילו עשה משהו שממש עזר לי.. עכשיו כבר לא, אבל זה עזר.
הפגישה האחרונה שהייתה ממש לפני כמה ימים הייתה לא צפויה בשבילי, הוא היה כל כך לחוץ להפגש איתי, אמרתי לו שלא בטוח שאני אוכל ואז הוא ממש כעס עליי, היו עוד הרבה דברים גם לפני זה אבל זה לא משנה אני בטוחה שזה לא מה שאת צריכה לשמוע ומחכה.
הוא לקח אותי למקום שאף פעם לא הייתי בו, זה היה נטוש ומלא באבק..
הוא התחיל לגעת בי במקומות שלא היה לי נעים, וכשלא רציתי הוא הכאיב לי ואף הרביץ לי, ניסיתי לזוז, הכל ניסיתי ופשוט לא הצלחתי, זה היה כאב חד כשהוא חדר.. הדמעות לא הפסיקו לרדת וזה לא הפריע לו.
אני הייתי קפואה באיזשהו שלב, כשהוא סיים הוא קם וברח , השאיר אותי לבד מלוכלכת ממנו ומלאה בדם. " עצרתי את עצמי לפני שאני אתפרץ, רות התקדמה לעברי , נרתעתי בהתחלה אבל היא שלחה לעברי את ידה וניגבה דמעות שבכלל לא שמתי לב שהיו,
"אני חתכתי את עצמי כי רציתי שהכאב הפנימי יחלוף, אני רוצה למות. " אמרתי וחזרתי לשכב על המיטה הלא נוחה בבית חולים, רות נשארה בחדר כי לא שמעתי את הדלת נפתחת או נסגרת ועיניי היו עצומות.
"אלי.. את אמרת שהוא עשה משהו שמאוד עזר לך, מה זה היה? "
באמת רות? אני מספרת לך מה שקרה לי ומה שהוא עשה לי ואת מתייחסת לזה??
"באחת מהפעמים נפגשנו אצלי, יש לי בחדר מראה גדולה ואני לא כל כך אהבתי להסתכל על עצמי וסיפרתי לו את זה, הוא העמיד אותי על ידו מול המראה הגדולה והתחיל לדבר, הוא אמר שהוא רואה מולו נערה צעירה עם שיער יפה ועיניים מהפנטות או משהו כזה, אני לא זוכרת בדיוק" אמרתי והרגשתי את הדמעות חוזרות לרדת, אבל למה הן ממשיכות לרדת??
"את בטוחה שאת לא זוכרת או שאת זוכרת ומכחישה? " היא שאלה אבל ידעה טוב מאוד וגם אני ידעתי.. ידעתי שאני מכחישה כי אני זוכרת אני פשוט רוצה לשכוח את זה.
שבורה ממך
Part3
YOU ARE READING
שבורה ממך
Romanceזה היה, זה שייך לעבר שלי. אני לא אותה הילדה התמימה, הפכתי לקשוחה, לבי נהיה כקרחון, אבל למה אתה מצפה? זה הכל באשמתך. עד שהכרתי -אותו- . השפלתי את מבטי למטה ומיד אחרי הוא הרים את ראשי בעזרת אגודלו, ראשינו היו כל כך קרובים והרג...
