שבורה ממך

part 32

The worst pain
For a girl is
When she smiles,
Just to keep the
Tears from
falling And sleeps,
Just so she
Doesn't have
To think about
It.

זה כואב, כואב לשמור בלב דברים,
כואב להסתיר את הכאב,
ללבוש על עצמך מסיכה,
מסיכה שמראה ואומרת שהכל בסדר,
שאתה שמח, חייכן אבל בעצם..
אתה לא.
כי אתה בדיכאון,
כי אתה עצוב.
והדבר האחרון שאתה זה שמח.
אבל ככה אני חיה.
כי אף אחד לא רואה את האני האמיתי,
אלו שראו את מי שאני באמת, אינם עוד פה,
הם למעלה.

חצי שנה עברה לה מאז מות הוריי,
אתמול עלינו לקבר שלהם,
אני , עומר, בר, ציפורה, שרה, עדי ונועם.
המצב ביני לבין נועם נהיה מרוחק,
אני התאהבתי בו, אני עדיין, מאוהבת בו.
אני מרגישה שאני לא מסוגלת לזה נפשית, להיות איתו בקשר רומנטי.
החלטנו שאנחנו ידידים, כמובן שלראות אותו עם בנות אחרות הפריע לי אבל רק לפני חודש,  הוא חזר להתראות עם נטלי.

הם יוצאים, בני זוג.
לא היה לי מילה בנושא כי הוא לא מחוייב אלי.
עם נטלי אין לי קשר וטוב שכך.
ציפורה ואני ממשיכות להיות בקשר יומי, כל בוקר אני מתקשרת אליה ומעדכנת אותה וכך גם היא, בכל מה שקורה בחיים שלנו.
עדי מקסימה אותי בכל יום מחדש עם החוזק הנפשי שלה, היא ילדה מדהימה.
היא משתפת פעולה עם שרה ועם הפסיכיאטרית, היא כבר לא עוד באשפוז ומצבה מתחיל להשתפר.

ובר ועומר, הם זה כבר סיפור משלהם.
הם כל כך חמודים יחד, זה ממש משמח לראות אותם ככה, אומנם יש בי טיפה של עצב וחשק לאהבה הזו שיש ביניהם,
אבל כשזה יגיע זה יגיע.

"תניחו את הכל שם, ליד הארונית הלבנה "
בר אמרה לאנשים שהביאו את כל הארגזים לבית החדש שלה ושל עומר.
הבית ממוקם ממש ליד הבית שלי,
עזרתי לה לפרק את הארגזים בזמן שעומר, שגב ונועם התחילו להרכיב את המיטה הענקית שקנו.
שלושת הבנים (שגב, עומר ונועם) ממש התחברו ונהיו ממש כמו חברים הכי טובים.

כמובן שעומר לא נכנס לעסקי הפשע של נועם ושגב אבל איכשהו הם עדיין מצליחים לשמור על קשר ממש טוב.

"טוב יפה שלי אני זזה לעדי, תצטרפי אלינו? יש מצב שניסע לקניון יותר מאוחר" הודעתי לבר בזמן שניערתי ממני את הלכלוך שהיה על הרצפה , "אני אאסוף אתכן סביב שמונה כזה.. איפה תהיו? " שאלה וקמה לחבק אותי,
"אנחנו נהיה אצלה בבית" אמרתי ונשקתי ללחי שלה .
"אני אקפיץ אותך" נועם צעק וירד מהר למטה, איך הוא שמע את השיחה? אלוהים יודע..

אין שום טעם להתווכח עם נועם אבוטבול אז הנהנתי בייאוש, חיבקתי את שגב ועומר ויצאנו מהבית,
"איך עם נטלי? " שאלתי כשביטאתי את שמה בגועל וזילזול מיד כשהתחלנו את הנסיעה לעדי, "תפסיקי, היא לא עשתה לך כלום. "
נועם אמר ברוגע שהרתיח אותי,
" טוב לדעת שאתה לפחות חושב ככה " אמרתי וחזרתי להביט בדרך בה נסענו,
"הכל בסדר איתנו, תודה על ההתעניינות" אמר והביט על הכביש, לא מעז להסתכל לי בעיניים, פחדן.

"תודה, ביי" אמרתי מיד כשנעצר בפתח ביתה של עדי, יצאתי מיד מהאוטו, לא נותנת לו להגיד מילה.

"הוא לא יהרוג אותה" גיליתי לעדי את החלק המותח בסרט האימה שראינו,
היא גם אוהבת סרטי אימה, כמוני.
יש לנו כל כך הרבה במשותף ואני חושבת שזה בעיקר מה שמקרב בינינו.

" תפסיקי לגלות לי! אני בסוף אחזיר לך,
ובענק" איימה ונתנה לי מכה חלשה בכתף שרק הצחיקה אותי יותר.
"אני חולה עלייך עדידה" אמרתי ונשקתי לראשה,
"אתן מוכנות לבוא כבר ולא לייבש אותי באוטו? " בר צעקה בטלפון בזמן שעדי התארגנה ליציאה שלנו,
ירדנו למטה מיד אחרי שניתקנו לבר את השיחה,  אמא של עדי נתנה לה כמה שטרות שיספיקו לשופינג שאנחנו עושות היום, יצאנו מהבית לאוטו של בר.

"אני שמחה שהחלטתן להופיע באוטו שלי סוף סוף, כבר חשבתי שאיזה חוטף חטף אתכן והרג אתכן" בר אמרה וצחקנו,
לפני שבוע בערך בר עדי ואני ראינו בבית שלי סרט אימה עם חוטף ומאז בר לא מפסיקה לדבר על כמה שהיא הייתה גיבורה באותם רגעים שראינו את הסרט ואנחנו שיקשקנו בפחד כשבעצם זה היה ההפך הגמור והיא עוד שנייה מתה בעצמה מפחד.

"זה מושלם עלייך! אבל אני חושבת שכדאי שתיקחי במידה יותר קטנה" בר אמרה לעדי והלכה לחפש לה את הבגד במידה קטנה יותר,  המשכנו את הקניות והלכנו לחנות שאפשר לשים תמונות על בגדים/ כריות/חפצים וכו'..

החלטנו לעשות משהו שיהיה לכולנו, כמו מזכרת רק שאנחנו לא נפרדות ,
פשוט שיהיה לכל אחת מאיתנו,
החלטנו לקנות כל אחת כרית קטנה שעליה מודפסת תמונה של שלושתינו,
זו אחת התמונות שאני הכי אוהבת שלנו והיא מופיעה גם בתמונות פרופיל של הקבוצה שלנו בהודעות ועכשיו.. גם על הכרית של כל אחת מאיתנו.

יצאנו מהחנות, קונות גלידה כל אחת בטעם שלה והן התיישבו בשולחן עם ספה בזמן שאני הלכתי לקנות לנו שתייה מהחנות ליד.

"אלי! " הוא קרא בשמי והלך לכיווני,
לידו הייתה מישהי שנראית גדולה ממני בשנה אפילו יותר,
רגליי איבדו תחושה,
הרגשתי שאני מדמיינת.

"יותם".

שבורה ממך
Part 32