שבורה ממך

part 23

The beauty of life
Does not depend on
How happy
You are,
But how happy others.

הייתם מאושרים?
לפני ההתרסקות,  הייתם מאושרים?
למה לא שאלתי אתכם זאת?
ואיך אדע עכשיו? איפה אתם?
מי ידאג לי?

שאלות רצות במוחי, בזמן שאני מריצה במוחי הספד,  על ההורים המתים שלי.

אחרי שנועם הודיע לי, לא האמנתי.
הוא פתח את הטלוויזיה ושודר מבזק חדשות על התרסקות מטוס, אנשי עסקים חשובים היו על הטיסה הזו, ביחד עם הוריי.
האנשים האלה הם של נועם, אחרי שנודע לו שגם ההורים שלי היו על הטיסה הוא קרא לי וסיפר לי.
אני עדיין לא יודעת למה הוא מתנהג אליי ככה.

הרגשתי כאילו עולמי חרב עלי, הם כל עולמי ההורים שלי, וכרגע,  הם לא איתי, הם לא לצידי.. הם לא פה, קשה לי לעכל את זה.

"אלי" דודה שלי קראה לי והוציאה אותי מהמחשבות,  עמדנו המשפחה הקרובה סביב חלקת הקבר של הוריי,  הארון שבו הוריי ממש לידי,  גופותיהם מכוסות טלית, הדמעות לא איחרו מלרדת,

"אמא, אבא.
קשה לי לעכל את זה, קשה לי להבין שזהו, אתם לא פה. אתם לא תזכו לראות אותי בשמלה לבנה מתחת לחופה, לא תזכו לראות אותי בהריון ועם ילדים,  עם נכדים בשבילכם.
אתם הייתם ותמיד תהיו בלב שלי, בזיכרון שלי.
אני אוהבת את.. אתכם כל כך,  ומקווה שטוב לכם שם למעלה.
תנוחו על מ..משכבכם בשלום" עצרתי את עצמי וגופי נפל על הרצפה כשדודה שלי מאחורי, מחזיקה אותי שלא אפול,
נשברתי, לנגד כל האנשים האלה.
אמא אמרה לי פעם שזה בסדר לבכות,  זה לא דבר מכוער, דבר שצריך להתבייש בו,
זה דבר טוב וכיף.

יצאתי מבית הקברות לבדי, הולכת לכיוון האוטו שלי.
"אלי" שמעתי את קולו "מה אתה רוצה? " שאלתי בקול חלש ושבור מבכי,
הרגשתי זרועות חזקות עוטפות את גופי,
"מ..מה אתה" "שתקי ותירגעי" עצר אותי ונאנחתי,

הגענו לדירה שלי, נועם התעקש להשאר איתי, אפילו לא התווכחתי.
הלכתי לחדר מחליפה לפיג'מה, מכנסיים ארוכים וחולצה קצרה, גרבתי גרבי צמר נעימים וחזרתי לסלון, נועם דיבר בטלפון וכשראה אותי ניתק וניגש לספה, של ההורים.
הבאתי חטיפים שהיו והתיישבתי לידו תוך כדי שאני מושיטה לו כוס מים,

"מה זה" אמר בקשיחות כשתפס את ידי בחוזקה, "תעזוב את היד" צעקתי עליו כשהסתכל על הצלקות של החתכים,
"אלי" אמר את שמי והושיב אותי בכוח על ידו.
"זה צלקות" הודיתי , עייפה ומותשת.
"מה קרה לך? למה עשית את זה? "

השפלתי את מבטי למטה ומיד אחרי הוא הרים את ראשי בעזרת אגודלו,  ראשינו היו כל כך קרובים והרגשתי את הבל פיו על שפתיי,

"אני לא יכולה" אמרתי ובאתי לקום אך עצר אותי,
"תפסיק! תפסיק כבר, מה אתה רוצה ממני?"
התעצבנתי, לא יכולה לשאת את זה יותר.

"אני רוצה אותך"

שבורה ממך
Part 23