~נקודת מבט דניאל~
ענבל ונוי שתתו שש כוסות והשתכרו.
"אחי בוא נחזיר אותן לבית" עומרי אומר לי בזמן שנוי נשענת עליו.
הרמנו אותם כמו שק ולקחנו אותם הבייתה.
"יוואוו נוי מספיק לגעתי לי שם" עומרי אמר לנוי בזמן שהיא מעבירה את ידה על גבו ונקרעתי מצחוק.
"מה אתה צוחק?, היא משגעת אותי!!!"
"מה זה ענבל נרדמה?" הוא שאל לאחר מכן.
"לאאא!" היא ענתה בתוקפנות ושיחקה לי עם הגומי של המכנס.
"מהה???!!!" שמענו קול צועק והסתובבנו אחורה.
זאת הייתה קוראל ואיתה היה עוד בן שמאוד מוכר לי.
עומרי הוריד את נוי וענבל גם ביקשה לרדת, אז הורדתי אותה.
"אה,קוראל" עומרי אמר בקור רוח.
"מי זה?, החבר החדש שלך?" עומרי גיחך.
לפתע היה לי פלאשבק.
"מזל טוב" כולנו קפצנו להפתיע את שיר ובעצם היא זאת שהפתיעה אותנו.
היא פתחה את הדלת ונישקה אותו, היא נבהלה והסתכלה לי בעיניים.
"דניאל,דניאל" היא התקרבה אליי מהר בזמן שבהיתי בו.
"אני אוהבת אותך דניאל" היא חיבקה אותי והתרחקתי.
"שחררי" ביקשתי יפה.
"לא לא אני רוצה אותך" היא התחילה לבכות וגרוני ניהיה כואב.
"שחררי יבת זונה" צעקתי ואמא שלה נבהלה.
"כמה זמן?" שאלתי אותה והיא הורידה את ראשה.
"כמה זמן?" שאלתי שוב והיא לחשה חודשיים.
הזזתי אותה ממני והלכתי אליו נתתי לו אגרוף ויצאתי מביתה.
"בן זונה" לחשתי והם הסתכלו עליי לא מבינים.
"קוראל הוא לא מתאים לך,הוא לא בשבילך"
"קנאים סבל נעים" היא צחקה.
"מי יקנא בך?" עומרי שאל לאחר מכן את קוראל והיא נהיתה עצובה.
עומרי עזב את ידה של נוי והיא נפלה.
"אחחח" היא נאנחה ועומרי הרים אותה בחזרה, הוא סידר לה את המכנס ולחש לה שהוא מצטער.
היא עזבה אותו והלכה מנודנדת לחומה.
היא ישבה עלייה וחיכתה.
"מה נראה לך בכלל?" קוראל שאלה את נוי.
"שקט חפרת"נוי השיבה וסידרה את שיערה, קוראל התקדמה אלייה ועומרי תפס לה את היד.
"אם תעשי לה או לענבל משהו, אני ואת זה זהווו, נגמר" היא עשתה פרצוף עצבני והם הלכו.
עומרי הלך לנוי והרים אותה, כשהגענו לבית של נוי היא לחשה לעומרי "בתיק" הוא לקח את התיק והוציא את המפתח.
פתק נפל על הרצפה והוא הרים אותו.
"אני אוהבת אותו!, אבל הוא החבר של החברה שלי,אני שונאת אותו אבל אני לא מצליחה להפסיק לחשוב עליו, אני רוצה אותו אבל הוא שונא אותי, אני גם לא רוצה אותו אבל הוא תמיד חרוט אצלי בלב."
"לא,לא אל תיגע בזה" נוי אמרה תופסת את הפתק ומועדת.
הוא הביט בה עם עיניים נוצצות, ופתח את הדלת של הביתה.
היא עמדה על רגליו וחיבקה אותו, עומרי הכניס אותה וחיכנו שירדו.
ענבל מלמה משהו ולא הבנתי,הורדתי אותה וסידרתי את שיערה.
"מה אמרת?" שאלתי והיא לחשה שניי אוהבת את עומרי.
"איך את יודעת?" שאלתי מיד לאחר מכן.
"הפתק הזה הוא היה מכוון לעומרי, אני בטוחה!!" היא הייתה מנומנמת.
"דיי ענבל את סתם עייפה" אנרתי והיא הרימה את ראשה אליי.
"שתוק אתה" היא אמרה מנסה ליצור קשר עין ולא מצליחה.
עומרי יצא מהבית עם פרצוף עמום כיאלו זכה במיליון שקל.
"מה יש לך שאלתי אותו" והוא חייך.
הוא לא ענה אז המשכנו ללכת.
שהגענו לבית ל ענבל היא לא רצתה להגיד לי איפה המפתח.
"אני רוצה לבוא אלייך" היא ביקשה ולא הסכמתי.
"איפה המפתח?" שאלתי והיא נהיית עצבנית.
הכנסתי את ידי לכיס הקדמי שלה בתקווה למצוא אותו אבל לא מצאתי,חיפשתי בכיסים האחוריים וגם שם לא מצאתי אותו.
"איפה שמת את זה?" שאלתי והיא לא ענתה.
"נו ענבל" לחשתי והיא לא ענתה היא חיבקה אותי ולא עזבה.
"תקשיב אחי אבוד לך" עומרי אמר.
"פאק אבל היא תהרוג אותי" אמרתי לעומרי מנסה לגרום לו להבין למה התכוונתי והוא צחק.
"תעלי, תעלי על הגב" אמרתי והיא ניסתה לעלות אבל לא הצליחה כי היא כל שנייה מעדה.
"חכי שנייה" עומרי אמר צוחק והרים אותה על הגב שלי.
כל הדרך היא רק נישקה את צווארי והגענו לבית של עומרי.
הוא נתן לי כתף לכתף ונישק את ענבל בלחי ונכנס לבית שלו.
כל הדרך ענבל הייתה שקטה ושהגענו לבית שלי השכבתי אותה לישון.
ירדתי למטה,שתיתי קצת וענבל באה וישבה על השיש.
היא שיחקה לי בשיער וקצת והעבירה את אצבעותייה על שפתיי ונישקתי אותן.
היא ירדה בחזרה לרצפה וחיבקה אותי נישקתי את קודקוד ראשה. היא המשיכה לשחק על אצבעותייה על שפתיי וביקשה שנעלה למעלה.
"תעלי ואני אבוא" אמרתי לה.
היא קירבה את שפתייה אליי ונישקה אותי אני זרמתי עם זה אבל עצרתי מיד לאחר שהבנתי מה אני עושה.
"ענבל לא, אני לא יכול לעשות לך אתזה,את שיכורה מתה" אמרתי והיא הורידה את ראשה.
"אה אני מתה?" היא שאלה ובאתי לומר לה שלא התכוונתי לזה אבל היא כבר רצה למעלה.
YOU ARE READING
Love complicated
Romanceהיי שמי ענבל והסיפור שלי מבוסס על סיפור אמיתי, הסיפור הוא על אהבה מסובכת. בסיפור מסופר על ילדה שחומת עור שעברה בית ספר משום, שכל הזמן ירדו עלייה וצחקו עלייה אבל שתי חברותיה היו תמיד לצידה ועברו ביחד איתה את ההשפלות והתעלליות שלה. . . . . . ●שימו לב...
