חלומות הזויים ומוזרים

אקס מן אתאיסטים וטבעונים

בית הספר שלנו מאוד השתנה מאז חוק הדיאטה. זה קרה כאשר משרד החינוך ביקר בבית ספרינו ומצא כי אחוז הילדים בעלי עודף משקל הגבוה ביותר בארץ נמצא אצלנו. זה הכעיס אותי כמובן, הרי למה לבקר מישהו לפי משקלו? הרי זה רק מספר, ומספרים לא משנים. בכל מקרה, אחרי הביקור המסעיר, החליטו לסגור את קפטריית בית הספר. במשך שבועות רק חשבתי על יוסי המסכן, המוכר בנדיב בקפטריה, שהיה עומל בכל שעות היום למעננו, היה מכין סנדוויצ'ים טריים בבוקר, וארוחות חמות בשעות הצהריים.  כבר במשך כמה ימים בית הספר מנסה להעיף אותו, אבל הוא לא מוכן לוותר על מקומו. כבר פירקו לו את עמדת המכירה, אך זה לא מנע ממנו לפתוח קפטריה משלו על אחד מהשולחנות בכיתה. המנהל אמר לו:

"יוסי, די, מספיק, תם זמנך."

ויוסי ענה לו, "אני נשאר בשביל הילדים הרעבים."

באותו יום הלכתי בשעות הצהריים לקנות ממנו את המנה החמה היומית. הגעתי לשולחן המכירה שלו. הוא חייך כשראה אותי.

"מיכל! מה נשמע?"

"היי יוסי, יש לי שאלה. נשאר משהו לאכול? אני רעבה."

"כן בטח, יש לי משהו קטלני שאת חייבת לנסות."

הוא הוציא מהתיק שלו לחם עם גבינה בצורת כף יד. הזדעזעתי. 

"קחי, על חשבון הבית." הוא נותן לי את פרוסת הלחם ואני מחזיקה את קצה האצבע שלה, כדי להימנע מלגעת בה. אני ממשיכה לכיוון השולחן בו יושבים החברים שלי ושם יושבת הילדה שאני שונאת. אני בוהה בה במבט ממושך. למה לעזאזל היא פה?

לפני שהצלחתי לומר משהו, נכנסו חבורה של אתאיסטים וצועקים:

"אלוהים הוא שקר אחד גדול!" וכל הילדים מחאו להם כפיים. הם פזרו לאוויר פליירים שעליהם כתוב,

"הצטרף אלינו, ותפסיק להיות טיפש."

אני מחצתי את הפלייר בידי מרוב כעס ואז הילדה שאני שונאת התחילה להתלונן.

"מיכל, אלוהים הוא באמת שקר אחד גדול."

"אתם האתאיסטים מתלוננים על כפייה דתית." אני אמרתי, "אבל אתם בעצמכם כופים עלינו את האתאיזם. אני מאמינה שצריך לכבד כל אחד לפי האמונות שלו. למשל, יש טבעונים מעצבנים שמנסים להעביר את כולם צד מבלי לכבד את העובדה שאני אוכלת יד מגבינה."

הילדה התחילה לצחוק, "אבל מיכל, את בעצמך טבעונית."

הלב שלי דפק כל כך מרוב עצבים, הרגשתי את הדם שלי מתחמם. 

"אתם יודעים מה?! אני שונאת את כולכם!!!" אני צעקתי והעפתי את מפת השולחן למעלה. חברה שלי, נוגה, מביטה עליי במבט עצוב.

"את שונאת אותי?" היא אומרת על סף דמעות.

"חוץ מנוגה. כל השאר אני שונאת אתכם!" אני אומרת ומסתכלת על השעון. "חרא!" אני צועקת. נזכרתי שאני מאחרת לסרט אקס מן עם החברה הכי טובה שלי.

אני רצה מהר מבית הספר, זה היה יום שישי וזה בסדר לצאת באמצע יום שישי מבית הספר. רצתי לקניון שליד בית הספר שם קבענו להיפגש.  אני מגיעה לשם מתנשפת ואני לא מוצאת אותה. אני הולכת לקופת הכרטיסים ושם מחכה קופאית.

"שלום, שני כרטיסים לסרט אקס מן בבקשה, הקרנה של שתיים עשרה וחמישים?"

"סליחה, השעה כבר אחת. הסרט התחיל. תרצי כרטיסים להקרנה הבאה?"

"אני צריכה להיכנס לאולם! חברה שלי מחכה בפנים!"

"מצטערת, אי אפשר להיכנס יותר. תרצי לראות סרט אחר במקום?"

"לאאא!!!" אני צועקת, "אני רוצה לראות אקס מן!!!"

הקופאית מתעלמת ממני. אני מבינה שזה חסר סיכוי ומתקשרת לאימא שתבוא לקחת אותי. היא לא עונה. אני נזכרת שהיא טסה הבוקר לרוסיה ולא אמרתי לה בכלל שלום.

*******

מקווה שאהבתם את אחד החלומות הכי הזויים שלי, כמובן שאין דבר כזה חוק הדיאטה.

נ.ב אני מכבדת כל דעה ואני לא שונאת טבעונים.