****2009****
"מה זה?" שאלתי, מרים את הדף הגדוש במילים שהונח על שולחן הכתיבה.
"זה... סתם משהו שכתבתי." היא מלמלה
התחלתי לקרוא.
"אני רוצה להיות בוגאס,
לשתות, להשתכר,
לבחון את גבולותי,
אולי משחק, אולי שירה,
אני חולמת בגדול,
בענק, ובאמת,
להיות גנגסטר,
אני רוצה לנסוע, לטייל,
למצוא תשוקות ואהבות
אני רוצה כסף,
להרוויח, לקבל,
להוולד מחדש, לאהוב מחדש,
לברוח, להתחיל מההתחלה,
אולי תהיה לי הזדמנות חדשה
לא לקלקל."
"זה נשמע כאילו את עוזבת אותי" אמרתי באדישות, בלי לחשוב יותר מידי כי אם אני אחשוב באמת אני לא אוכל לשאת את ההרגשה.
היא לא אמרה כלום, די נותנת לי להבין לבד.
"לא... לנה" אמרתי במבט עצוב, דמעות זולגות על הלחיים שלנו.
פתאום שמתי לב למזוודה שהונחה ליד הדלת.
"אני חייבת לעזוב כדי להתחיל את החיים שלי מההתחלה." היא אמרה ברעד של בכי ונישקה את שפתי נשיקה רטובה.
התמכרתי לנשיקה שלה אבל עצרתי. "לא.. בבקשה תישארי כאן. אנחנו לא צריכים כסף אנחנו יכולים להסתדר בעצמנו"
"כסף זה לא העניין. אני מצטערת הארי. אחזור ביום שני." היא משאירה אותי לבד, אבל הייתה לי הרגשה רעה לגבי זה, לא רק בגלל שבמשך כמעט העשור האחרון לא זזנו אחד מהשניה ועכשיו היא עוזבת אותי.
היא יצאה לדרכה ביום ראשון בבוקר לאחר שנישקתי כל חלק בפניה ובצווארה אפילו שהיא הרגישה מרוחקת, לא יכולתי לתת לה ללכת, ואז היא הלכה.
ביום שני אחרי העבודה בבר התקלחתי והתלבשתי והתיישבתי על המיטה ונשארתי ער כדי לחכות שהיא תחזור. עברו שעתיים, עברו חמש שעות, עברו ארבעה ימים, היא לא חזרה.
לאחר חודשיים היא כותבת לי:
"יש לי עכשיו אהבה חדשה, יש לי בית גדול, וכסף אמיתי, יש לי את כל מה שרציתי. אהבתי אותך הארי, אבל לא יכולתי להיות שלך לנצח."
כסף. היא רצתה כסף. היא התמכרה לניירות בעלות הערך האלה בעוד שאני התמכרתי לריח של השיער שלה, לעיניים הדומעות שלה, לגופה הקטנטן, לחיוכה המשקר.
היא נתפסה במשחק הזה שלא יוצאים ממנו.
מסתבר שכסף הוא כן העיניין.
כי אני נוסע או מת. ואת נכשלת או עוזבת.
YOU ARE READING
Blue Jeans
Fiksi Penggemarסיפור קצר על שני ילדים שנפגשו. הסיפור כולל את הארי סטיילס ומבוסס על שיר של לנה דל ריי ״blue jeans".
