My secret

~פרק 27~

אני מסתכלת לכיוון דני, ומסתכלת לכיוון ביתו של טום
אני עומדת במשך שניות ארוכות מבלי לזוז, ובלי לדעת מה בכלל לעשות.
"אני אברח?" אני שואלת בלחש את עצמי
דני כבר הגיע לרכבו, הוא מסתובב ומסתכל עלי.
"את באה?" הוא צועק
"לא" אני אומרת ודני מסתכל עלי במבט מוזר
"בסדר, נבדוק בבית הזה ולאחר מכן נלך" אני אומרת
דני מחייך ומהנהן, ואני לא מאמינה שאזרתי כזה אומץ
דני חוזר לכיווני ואנו מתקדמים אל ביתו של טום.

אנחנו מגיעים לכניסה, דני מרים את ידו בשביל לנקוש בדלת אך אני עוצרת אותו.
"תן לי כמה שניות, בבקשה" אני אומרת ודני מהנהן ומוריד את ידיו.
אנחנו עומדים שנינו מול הדלת, ואני נושמת כמה נשימות עמוקות
דקה ארוכה עוברת ואני עדיין צריכה עוד כמה שניות
אני מנסה להרגע, להרגיע את ליבי שדופק בקצב פשוט מטורף, עוברת דקה נוספת, ועוד דקה.
לאחר דקות רבות שעברו, שבהן אני מסדירה את נשימתי ואת דפיקות ליבי, אני מודיעה לדני שאני מוכנה
דני מרים את ידו ומקיש מספר פעמים על הדלת
"כבר בא" נשמע קולו של טום.
ידעתי, ידעתי שהוא בבית. אני מרגישה מין התרגשות, התרגשות גדולה אך לא מרגשת, אני מרגישה התרגשות מפחידה, דפיקות ליבי כמעט ועוצרות, וכל שניה שבה אנחנו ממתינים לטום נמשכת כמו נצח.
הידית זזה כלפי מטה, והדלת נפתחת, לאט לאט אני רואה את פניו של טום, שלא השתנו ואף נהיו יפות יותר
ברגע שהדלת פתוחה לגמרי, ואני רואה את טום במלואו, דמעות של געגוע מאיימות לרדת מעיניי ואני לא יודעת כמה זמן אוכל להחזיק.

עד שראיתי את טום לא ידעתי כמה אני מתגעגעת, לא ידעתי כמה אני זקוקה לתמיכה, לחיבוקים והנשיקות, לחיזוק, לשמירה שלו
אפילו לקנאה שלו.

טום מסתכל עלי בשוק.
"סול?" אומר בהלם ואני מסתכלת עליו כשכל גופי רועד ודמעות פורצות מעיניי במהירות.
"היי" אני אומרת, מנסה להגיד משהו נוסף אך שום מילה לא יוצאת מפי.
"היי?" אומר טום שנותר בהלם מוחלט
"ראיין אצלך?" אני שואלת כבדרך אגב
"היכנסי" אומר טום להפתעתי

אני מתקדמת מספר צעדים לכיוון ביתו של טום בחשש גדול, אני מסתכלת על כל הבית שמעט השתנה.
אני מסתכלת על דני שמהנהן לחיוב וממשיכה להכנס פנימה.
טום סוגר את הדלת ואני ממשיכה לעמוד בכניסת הבית ליד הדלת בדיוק כמו בפעם הראשונה שביקרתי אצל טום.
אני מרגישה מוזר, כאילו טום בשבילי הוא כעת אדם זר
אך אני עדיין מצליחה להחזיק את הדמעות שלי, אני לא נותנת לרגשות שלי להתפרץ

"ומי אתה" שואל טום את דני
"אני חושב שכדאי שנשב לדבר קצת" אומר דני והולך לכיוון הסלון בביטחון מוחלט
טום מסתכל עלי ואני מסתכלת עליו, מבטנו מצטלבים ומיד כל הזכרונות והרגשות עולים בראשי, מיד אני משפילה את מבטי ומתקדמת לכיוון הסלון
אני מתנתקת מרגשותיי בצורה טוטאלית ומתיישבת ליד דני
משום מה אני כעת מרגישה ליידו הרבה יותר בנוח מאשר עם טום