יומנה של מרים קרייזל

היומן

            רחוב כטוסקה
עיר חלם, פולין
  1939   

יומני היקר,
איש לא יבין דבר ממה שאספר כאן אם אגש ישר לענייני. עלי להקדים ולספר לך מעט על חיי, אף שאני עושה זאת בלי חשק רב.
נולדתי ב28.8.1928 בעיר חלם שבפולין. שמי הוא מרים קרייזל, נעים להכיר.

שמו של אבי הוא משה, ולאמי קוראים חייה. להם שישה בנים; אחי הגדול דוד, אברהם, שמחה, טוביה, מאיר ואייזק, ובנוסף שתי בנות; רחל אחותי הבכורה ואני.
אבי עוסק בתיקון שעונים ואמי עוזרת לו למכור אותם. אנו גרים ברחוב כטוסקה, בחלקה של היהודים. גם השכנים מסביבנו לא עשירים, אך חיים בכבוד רב ומצבם מניח את הדעת, כפי שאמא בדרך כלל אומרת. כולם מכירים אחד את השנייה- ככה זה כשגרים באותו המקום כל חייך.

האמת היא, שתענוג הוא בשבילי לחיות כאן. במיוחד בימי שבת. אורך חיינו הוא חילוני, אבל את השבת אנחנו תמיד שומרים. לכן יש אישה גויה נחמדה שבאה להדליק לנו את התנור בשבת. בדרך כלל אנחנו מחכים לאבא שיחזור מבית הכנסת כדי לעשות ביחד קידוש, ואז כולם אוכלים תפוחי אדמה מלבדי, ואחותי תנעץ בי על זה את מרפקה.
אני שונאת תפוחי אדמה.

הבית שלנו די קטן, יש בו סלון ושני חדרי שינה. בזמן שאני ואחיי התחלנו ללמוד בבית הספר נהיה קצת יותר קשה להתמקם, ולמצוא פינה משלי בבית. אבל אני חושבת שאני די בת מזל, כי למרות הריבים והבעיות שצצות, אנחנו משפחה די חמה- ולא רק בגלל שאנחנו חיים בצפיפות.

הו, ואני אוהבת את חג השבועות, ואת חג סוכות... אני לוקחת בחג חלק פעיל, אני מטיילת מול ביתי בשדה שליד בית הקברות וקוטפת את העלים הכי גדולים כדי לקשט בהם את הבית. וגם... גם את חג המולד אני אוהבת. בחג זה הקישוטים בבית הספר מאוד מיוחדים, ואני שמחה לעזור לתלמידות הנוצריות לקשט, למרות שבליבי אני יודעת שחג זה לא שייך לי. או שאני לא שייכת לחג זה.

בית הספר שאני לומדת בו הוא נוצרי ומיועד רק לבנות. למרות כל אהבתי ללימודים, אני צועדת כל בוקר לבית הספר בחוסר ביטחון. אני מרגישה שונה, לא רצויה. הנוצריות בכיתה רבות והיהודיות מעטות, בערך יחס של 15-5 בכיתה. בית הספר גם ממוקם ברחוב הראשי, זה הצמוד לכנסייה. בכל בוקר הנוצריות מתפללות שם, ואנו שומעות הכול בזמן שהמורות היהודיות מלמדות אותנו תנ"ך בשפה הפולנית, כי הרי רק בבית אנו מדברות ביידיש. ובנוסף, הנורא מכל בבית הספר, זה עיניו המלגלגות ומבטי הבוז ששולח השמש ביהודיות בזמן שהן מחכות בתור לקחת קפה.
לפחות היחסים עם התלמידות הנוצריות די בסדר. אולי אפילו לא היינו שמות לב שאנו התלמידות היהודיות בכיתה שונות מהן, אם לא היו מתייחסים אלינו אחרת.

לאחר בית הספר אני בדרך כלל ממהרת לעזור לאימא בעבודות הבית. רחל אחותי אוהבת רק לקרוא ספרים כל הזמן, ורוב אחיי מבלים בתנועות נוער עד הערב.
אלו בערך חיי, לבנתיים.

שלך,
מרים.