My Brother's Best Friend

פרק 32:

"איפה כריס?"שאל לוקאס בזמן שעזרתי לו ללבוש את החולצה.
"אשלי לקחה אותו לפני כמה ימים לקליפורניה."אמרתי ועזרתי לו ללבוש את הסוודר.
"אל תכעסי עליו."
סגרתי לו את הסוודר."אל תגיד לי על מי לכעוס."
לוקאס פתח את הסוודר."אני זה שקיבל מכות ליב, אני אמור לכעוס עליו."
"אל תדאג,"אמרתי וסידרתי את שערו.""אני יכעס בשביל שניינו."
לוקאס חייך והעביר יד בשערו,פורע אותו בחזרה.
"ברצינות?"
"אני לא אוהב להיות מסודר מידי ואת יודעת את זה."חייך.
"זה לא מידי."גלגלתי עניים."לך תחתום על יציאה חתיך,אני יביא את המכונית לכניסה."
"אוקיי,"חייך ונישק אותי,יוצא מהחדר.
ירדתי לחניון ונסעתי לכניסה, מחכה ללוקאס.
לוקאס יצא מבית החולים ונכנס לרכב.
"אני רוצה לנהוג."אמר חצי שעה אחרי שיצאנו לדרך.
"אסור לך."
"למה?"רטן.
"כי אתה על כדורים."
"לעזאזל."
"אבא שלי מצא אותי."אמרתי בשקט.
לוקאס הביט בי."מתי?"
"לפני יומיים."
"למה לא אמרת לי כלום?"
משכתי בכתפיי.
"איפה?"
"הוא זיהה אותי בבית הקפה שקרוב לבית חולים."
"דיברתם?"
"קצת.הסתלקתי הכי מהר שיכולתי כשהבנתי מי הוא."
לוקאס שתק.
"ראיתי אותו כמה פעמים מחוץ לבית החולים כשהייתי יוצאת להתעוורר אבל לא דיברנו."
"את רוצה לדבר איתו?"
"אני לא יודעת."
לוקאס פתח את הכוס והביט בתוכה."מה זה?"
"קפה,תניח את זה חזרה."
"למה?אני רוצה."
"אסור לך."
"באמת?"הביט בה.
"הוראות של הרופא."
לוקאס סגר את הכוס והחזיר אותה למעמד.
"תנוח לוקאס."
"תנוחי את,את בטח יותר עייפה מימני."אמר ושיחק עם הכפתור של החלון."לא חושב שראיתי אותך בזמן האחרון בלי כוס קפה לידך."
העפתי בו מבט.
"יש לנו פחות סיכוי למות אם אני נוהג."
"ניסיון יפה,"חייכתי."ולא ישנתי הרבה בבית חולים,אני שונאת בתי חולים."
"אמרתי לך למצוא בית מלון,לא היית חייבת להישאר איתי 24/7."
"אל תהייה מגוחך."
"אני אוהב אותך,"חייך אליי.
"אני אוהבת אותך."
"מתי מגיעים?"רטן.
העפתי בו מבט,שנאתי את ההשפעה שיש לכדורים עליו."כמה סוגי כדורים אתה לוקח לוק?"
"אמ..שלוש,אני חושב."
"לכמה זמן?"
"הרופא רשם לי רק לארבעה ימים אבל אם הכאבים ימשיכו אני צריך ללכת לבדיקה."
"היום זה הראשון?"
"השני, כבר אתמול עברתי לכדורים."
"ואתה עדיין בכאבים?"
"קצת,הכדורים עוזרים."
הנהנתי.
"יפריע לך אם אני ישן?אני עייף."הביט בי.
"אין בעיה."
לוקאס השעין את ראשו על החלון ועצם את ענייו.
נאנחתי ונתתי לעצמי לחזור לאותו יום שלוקאס התעורר ונשאר ער יותר מכמה דקות.
\\נכנסתי לחדר והתיישבתי על הספה, שותה מהקפה ובודקת הודעות.
"את אי פעם יושנת?"שמעתי לחישה אחרי כמה דקות.
הרמתי את מבטי.
לוקאס הביט בי.
"היי,"חייכתי וקמתי,עוברת לשבת בכיסא לידו.
"קמתי כמה פעמים כשלא היית,"אמר בשקט."ניסיתי להישאר ער אבל התרופות האלה חזקות."
"איך אתה מרגיש?"
"כמו.. טוב אני לא ממש מרגיש כלום."
"אתה נראה יותר טוב."חייכתי אליו.
"משהו מטריד אותך."
"מה?"
"משהו מטריד אותך,מה זה?"מצמץ.
"זה כלום."מחיתי.
"אוליביה,מחובר אליי צינור אוקיי?אל תשקרי לי."
נאנחתי."זה משו שאמרת לפני שאיבדת את ההכרה."
"ממ.. אני חושב ששם הייתי דיי מטושטש. מה אמרתי?"
"אל תהייה,זה אני שהייתי טיפש מספיק כדי להתאהב באחות הקטנה של החבר הכי טוב שלי."ציטטתי.
"וואו,באמת חשבת על זה הרבה אם את יודעת מילה במילה."
"הספיק פעם אחת כדי שזה יתקע לי במוח."
"מצטער,"נשף."זה באמת נשמע רע."
"רוצה להסביר לי?"
"את זוכרת שאמרתי לך שאני רוצה להגיד לך משו?"
הנהנתי.
"התכוונתי להציע לך נישואים."
מצמצתי."מה?"
"זה היה טיפשי להתאהב בך אבל אני לא מתחרט על זה."
"לוקאס.."מלמלתי.
"זה בסדר, אל תעני."הניד בראשו."זה מוקדם ולא מתאים אחרי כל מה שעשיתי."
נשפתי ומצמצתי להעלים את הדמעות."אני.. בא פשוט נתקדם לאט אוקיי?"
לוקאס הנהן."מצטער."
"על זה שרצית להציע לי נישואים?זה ההתנצלות הכי מטופשת בעולם."
לוקאס חייך.
הנדתי בראשי."תנוח אוקיי?"\\
חניתי ויצאתי,הולכת לצד השני להעיר את לוקאס.
פתחתי את הדלת ורכנתי."לוקאס?קום,"
לוקאס מצמץ והביט בי."מה יש?"
"הגענו."
"הו,"מלמל.
קמתי והרחקתי מהדלת.
לוקאס יצא מהמכונית והתכווץ."לעזאזל."
"אתה בסדר?"
"תזכירי לי,איך לעזאזל הוא פגע לי בצלעות?"הביט בי.
"עם שולחן."
"הו,נכון."הנהן."אכזרי."
"אנחנו נכנסים?"
לוקאס הביט בבית שלו."היא לא רצה החוצה,זה מפתיע."אמר ופנה להביט בי."לא סיפרת לה נכון?"
הנדתי בראשי.
"למה?"
"היא עובדת יותר משמרות כי יש מחסור בעובדים בבית חולים והיא אוהבת אותך מלא, אם היא הייתה יודעת היא הייתה באה ורוב הסיכויים שהיו מפטרים אותה."
"את בנאדם מדהים,"חייך וסגר את הדלת של המכונית."בא נלך להודיע לה."
הנדתי בראשי והלכתי אחריו.
"לוקאס?"קראה אימו כשנכנסו."הי,חזרתם!"חייכה ועצרה כשראתה את לוקאס."מה קרה?"
לוקאס משך בכתפיו."הלכתי מכות עם כריס."
"בגלל זה הארכתם את החופשה."אמרה והעבירה את מבטה בניינו."היית מאושפז."
"כן,"
"התמזמזתם מולו."
לוקאס הביט בה כמה שניות והנהן.
"אמרתי לך שהוא ירביץ לך נכון?"
"אמא בחייאת,"נאנח."השתחררתי לא מזמן מבית חולים תשחררתי קצת."
"השתחררת לפני כמה שעות,"ענתה."ומין הסתאם ישנת כל הדרך בהשפעת כל תרופות שבדרך נתנו לך בזמן שאוליביה נהגה."
"אמא.."מלמל.
"אתם רעבים?"
חייכתי.
"את האמת אני עייף."אמר לוקאס.
"הוא לא רעב,"הביטה בי."זה חדש."
גיכחתי.
"לכו למעלה, יקח לי זמן."
לוקאס ניגש וחיבק את אימו."אני אוהב אותך אמא,"
"אני אוהבת אותך מתוק."
לוקאס נישק את לחייה ועלינו לחדר שלו.
"מיטה."אמרתי בהקלה ונשכבתי על המיטה.
לוקאס צחק והתיישב לידי לאט.
חיבקתי את הכרית הבטתי בו.
לוקאס חייך אליי.
לקחתי את ידו בידי."אפשר להשאר כמה ימים?"
"באמת?למה?"הביט בי.
התיישבתי."אני לא רוצה להתמודד עם כריס."
"אוקיי,"הנהן.
"מעולה."חייכתי.
נשכבנו ולוקאס חיבק אותי.
הנחתי את ראשי על חזהו.
בערב כריס לא שמח לשמוע.
"את מה?"קרא כריס.
"כריס,"אמרה אשלי.
"אני נשארת אצלו כמה ימים.אני אחזור ברגע שתפסיק להתנהג כמו מניאק ותפסיק להרביץ לו."
כריס תקע בי מבט."בגלל זה הוא לא בא?כי הוא פחדן מידי להתמודד מולי?"נחר בבוז.
"לא,"אמרתי."אני ביקשתי מימנו לא לבוא. ידעתי שאם הוא יבוא אתה תרביץ לו שוב והוא עדיין מתאושש מהשולחן שתקעת בו אחרי שכמעט פיצחת לו את הגולגולת."
"אל תהייה דרמטית."
"אני לא, הרופאים אמרו שמזל שהפרידו בניכם,ומזל שזה היה רק שולחן."
"רק שולחן?"אמרה אשלי.
"את לא רוצה לשמוע, אבל יש מקרים גרועים יותר."
"אתם מגוכחים."אמר כריס.
"לא ביקשתי את הדעה שלך או את הברכה שלך כריס,רק באתי להודיע לך."
כריס שתק.
"תהני,"חייכה אשלי.
"את בושה למשפחה ולמין הנשי."אמר כריס וקם, עולה לחדר שלו.
אשלי הנידה בראשה."תתעלמי,זה יעבור לו."
"אל תדאגי.אני חייבת ללכת, נתראה אחרי זה?"
היא הנהנה וחיבקה אותי."ביי,"
"ביי,"חייכתי,לקחתי את התיק ויצאתי מהבית.
לוקאס הרים את מבטו אליי."איך הלך?"
"אני בושה למשפחה ולמין הנשי."חייכתי.
"לא כלכך טוב,"נשף."לעזאזל."
נכנסו למכונית ולוקאס חזר לכביש.
"הוא יודע שאני זה אמור לכעוס נכון?"שאל לוקאס לפתע.
"אתה כועס?"הבטתי בו.
"עדיין לא."הניד בראשו.
"אתה מתכוון?"
"לא יודע,"
בחנתי את פניו."אתה עדיין על הכדורים."
"על כדורים כן, אבל לא הקודמים."
"למה?חשבתי שאמרת שלא כואב לך כלכך."
"לא כלכך כמו קודם אבל כן כואב לי."
"הם גם גורמות לך להתנהג כמו מניאק?"
לוקאס עיקם את אפו."ביקשתי סליחה."
"זה עדיין היה מעליב."
"היא עיצבנה אותי."
"זה לא אומר שאתה היית צריך להתפרץ עליה ככה,ממש הבהלת אותה."
"לא התכוונתי להבהיל אותה,"אמר בקול."לא התכוונתי להרים עליה את הקול בכלל, התכוונתי לדבר."
"אתה מרים את הקול שוב."
"סליחה."
שתקתי,מביטה בדרך.
"את יכולה לדאוג לי לכדורים?"
"למה אתה מתכוון?"
"את מכירה את ההיסטוריה שלי,"אמר.
"חשבתי שזה רק אלכוהול."הבטתי בו.
"זה אף פעם לא רק אלכוהול אוליביה."העיף בי מבט.
"ממ.. אם אי פעם אני מתחילה לשתות תעצור אותי."
"תהייה בטוחה."
"אז מה העניין אם הכדורים?"
"הגעתי למצב שאני מסיים בקבוק בחמישה ימים,"
"חשבתי שהבקבוק לשבועיים."
"את שאר הימים של השבוע אני נאבק בכאבים ונמצא במצב תמידי של מצב רוח רע."העיף בי מבט."אני מתמכר אליהם ליב."
"אוקיי,אני יעזור לך."
"חשבתי אפילו להתקשר לזה שהיה מוכר לי פעם,"נשף."אני משתגע."
העברתי את ידי בשערו."אני שמחה שאתה משתף אותי לוק."
לוקאס נכנס לחנייה.
יצאתי אחריו ולקחתי תיק ומזוודה והוא לקח את כל השאר.
"חשבת על ללכת לגמילה?"שאלתי בזמן שהוציא את המפתחות מהכיס.
לוקאס הפיל את המפתחות והביט בי."מה?"
הרמתי את המפתחות."אתה תהייה מרוגז כל הזמן ולסבלנות שלי יש גבול,אני לא רוצה שנריב."אמרתי ופתחתי את הדלת.
לוקאס נכנס והניח את הדברים."את יכולה להתקשר לרופא ולהגיד לו שלא יתן לי עוד מרשמים?אם את חושבת שזה נכון אני אלך לגמילה."אמר ולקח מימני את הדברים.
"אתה לא רוצה להתקשר אליו אתה?"הבטתי בו.
"אני לא יעשה את זה, ואני אגיד לך שכן."
הנהנתי."כבר מאוחר,אני יתקשר אליו."
לוקאס הנהן וחייך אליי."תודה."
**
"תלכי הביתה אוליביה,"אשלי הביטה בי."סיימנו להיום."
"אני מחכה ללוקאס,אני יושנת אצלו היום."משכתי בכתפיי.
"שוב?בכמה זמן הוא מאחר הפעם?"
"חצי שעה."נאנחתי.
"מה הסיבה?"
"עבודה."
אשלי נחרה."זה כלכך שקר."
הבטתי בה."אני סומכת עליו."
"אוקיי.."
"אני רצינית, לפני חודש וחצי הוא רצה להציע לי נישואים מה הסיבה שהוא יבגוד בי?"
"הרבה משתנה בחודש וחצי."
"נכון,אני ישנה אצלו יותר משאני ישנה בבית שלי."
אשלי הנידה בראשה."כי את כועסת על כריס."
"קדימה אש,את לא באמת חושבת שהוא בוגד בי נכון?"הבטתי בה.
אשלי משכה בכתפיה."זה לא משנה מה אני חושבת,השאלה היא מה את חושבת."
"אני סומכת עליו."הנהנתי.
"זה לא תשובה."ענתה.
הבטתי בה ולא עניתי.
הדלת נפתחה ולוקאס נכנס."היי היי,מצטער. לא התכוונתי לאחר כלכך הרבה."
"היי,"חייכתי אליו וקמתי,לוקחת את התיק.
אשלי הביטה בשניינו."היי לוקאס,"
"היי אש,"חייך אליה.
"אפשר שאלה?"
הבטתי בה.
"כן ברור,"אמר ולקח מימני את התיק, תולה אותו על כתפו.
"אתה בוגד באוליביה?"
"אש!"סיננתי.
לוקאס פלט צחקוק נבוך והעביר את מבטו בין שניינו."סליחה?"
"שמעת אותי,"
"לא,"אמר."למה שתחשבי ככה?"
אשלי משכה בכתפיה ונכנסה למשרד הקטן שלה.
"בא נלך,"אמרתי לו.
"מה זה היה?"שאל ברכב."למה היא חושבת שאני בוגד בך?"
"עזוב לוקאס,זה שום דבר."
"זה לא שום דבר אם היא חושבת שאני בוגד בך,"אמר ויצא מהחנייה."למה שהיא תחשוב ככה?"
"בגלל האיחורים שלך."
"חרא."מלמל.
"אהא."
"את חושבת שאני בוגד בך?"העיף בי מבט.
"אתה בוגד בי?"הבטתי בו.
"לא!"מחה.
"אז לא."חזרתי להביט קדימה.
לוקאס שתק.
"אתה מתכוון לספר לי מה אתה עושה שגורם לך לאחר?"שאלתי כשיצאנו מהרכב.
"מתישו כן,"
"אתה עושה את זה גם מחר?"
"כן,"אמר ופתח את הדלת.
נכנסתי והדלקתי אור במטבח ובסלון."אוקיי,מחר אני נוסעת במכונית שלי."
"חשבתי שאת מעדיפה לחסוך."אמר ופתח את המקרר,מוציא השאריות של ארוחת הערב אתמול.
"אני רוצה, אבל אני גם רוצה ללכת הביתה כשאני מסיימת את העבודה."עניתי ושמתי את הסיר על הכיריים,מדליקה את האש.
"מצטער,"אמר וחיבק אותי סביב מותניי.
הנדתי בראשי."זה בסדר,יהיה לי זמן וכוח להכין לך ארוחת ערב במקום לאכול שאריות."
לוקאס חייך."זה יהיה כיף לחזור הביתה אלייך."
חייכתי."מעולה."
"באמת לא מעניין אותך לדעת מה אני עושה?"הביט בי כשהתיישבנו לראות טלוויזיה אחרי האוכל.
"ברור שמעניין אותי."הבטתי בו."אבל אני יתאפק עד שתהייה מוכן לספר לי."
"תודה."אמר ומשך אותי אליו.
נשענתי עליו."איפה אמאשלך?"
"תנחשי."נאנח."היא הורגת את עצמה."
"היא אוהבת את העבודה שלה."
לוקאס הביט בי."היא עדיין הורגת את עצמה."
הבטתי בו,שותקת.
"אני יכול לעזור לה בדירה,אבל היא לא נותנת לי. היא אומרת שאני צריך לשמור את הכסף למתי שאני יעבור דירה."
"היא צודקת."
"אוליביה."
"אני רצינית, אבל גם אתה."
"גם אני מה?"
"צודק."
"את כזאת מוזרה."הזיז אותי וקם,הולך למטבח.
"לאן?"
"קפה."
קמתי והלכתי אחריו."אסור לך קפה,אתה על כדורים."
"אני נגמל אוליביה,"אמר ולקח כוס מהארון,שם קפה וסוכר."זה או קפה ואוכל, בכמויות או סיגריות,והדבר האחרון שאני צריך זה אחרי זה להיגמל גם מסיגריות, אני לא-"
"תחזור אחורה!"קראתי."אתה נגמל?"
"כן,"נשף והסתובב להביט בי."התכוונתי להגיד לך מתישהו."
"למה התאפקת?"הרמתי גבה."זה מעולה."
"זה קשה."
"בגלל זה אתה לא צריך לעבור את זה לבד."
"את יודעת מה?את צודקת."אמר והסתובב חזרה כדי לשים מים בכוס."הייתי צריך להגיד לך."
"בגלל זה איחרת עד עכשיו?"
"כן.אבל,אל תגידי לאשלי."אמר ולקח את ידי,מקרב אותי אליו."לא אכפת לי אם היא תחשוב שאני בוגד בך, דיי בטוח שמה שכריס יעשה לי אם הוא יגלה שחזרתי לזה יהיה יותר גרוע."
"היא לא תספר לו."
"איך את חושבת שהוא יודע תמיד?"
שתקתי, זה היה נראה הגיוני.
לוקאס נישק את ראשי."תעלי לישון?אני רק יסיים את זה."
הנהנתי."אני רוצה להתקלח.תכבה את הטלוויזיה."
לוקאס הנהן.
נישקתי את לחיו ועליתי להתקלח.
°°°°°°°°°°°°°°°°°°°°°°°°°°°°
*31 הצבעות ו19 תגובות ואני מעלה פרק 33*
תהנו והמשך יום מעולה😍