My Brother's Best Friend

פרק אחרון-פרק 40:

פרק אחרוןן, תהנו🙃
°°°°°°°°°°°°°°°°°°°°°°°°°°
-אוליביה בראון-
הדלת נסגרה וקולו של לוקאס חתך את הדממה."אוליביה?"
"במטבח!"קראתי.
אחרי כמה שניות הוא נכנס."תגידי אפשר לדבר איתך?"
הרמתי את מבטי אליו."אמ..אפשר לסיים לבשל שנייה?"
לוקאס הנהן.
בחנתי את פניו והנחתי את כף העץ."הכל בסדר?על מה אתה רוצה לדבר?"
"עלינו."
מצמצתי. "עלינו?"שאלתי בשקט.
"הו,"אמר ובחן את פניי."לא ככה, אני לא רוצה להיפרד."
הנמכתי את האש."אז?"
"תסיימי לבשל קודם."
הנהנתי.
לוקאס נישק את ראשי ולקח בירה מהמקרר,יוצא מהמטבח.
סיימתי לבשל אחרי רבע שעה וכיביתי את האש,יוצאת לראות איפה לוקאס.
הבחנתי בדלת המרפסת פתוחה ויצאתי.
לוקאס הרים את ענייו אליי."היי,"חייך. "סיימת?"
"כן,"אמרתי ונתתי לו למשוך אותי לשבת על ברכיו.
לוקאס הביט בי.
"אתה יודע שאתה מלחיץ אותי נכון?"
לוקאס חייך והניח את הבירה בצד,מחבק אותי."את יודעת שאני אוהב אותך נכון?"
"טוב,זה דיי נשמע כמו תחילת פרידה."
"זה לא,"הניד בראשו.
"אז תפסיק לדחות,אתה מלחיץ אותי."
לוקאס נישק את ידי והביט בעניי."אני יודע שההצעת נישואים האחרונה שלך לא הייתה משהו אבל אני ממש רוצה שתתחתני איתי."
"זה מה שאני מרגישה בכיס שלך?"שאלתי אחרי כמה שניות של שקט.
לוקאס שלף קופסא קטנה מרובעת ופתח אותה.
נשפתי כשראיתי את הטבעת.
לוקאס בחן את פניי.
"לוקאס אני לא.."
"תקשיבי,"אמר וסגר את הקופסא."אני לא מבקש מימך משפחה ואני לא מבקש מימך ילדים,אני רק רוצה שתתחייבי לי לנצח."
"מה רע במה שיש לנו עכשיו?"שאלתי בשקט.
"אני רוצה יותר ליב,לא מספיק לי שתהיי חברה שלי. אני רוצה שתהיי אישתי."
השפלתי את מבטי.
"אל תתרחקי,"התחנן וכרח את ידיו סביבי."בבקשה."
"אני לא,"הנדתי בראשי.
לוקאס שתק,מביט בפניי.
"אנ..אני לא יודעת לוקאס."גמגמתי.
"לא,"אמר ונישק את כתפי."אל תעני עכשיו,רק תחשבי על זה."
הנהנתי."אוקיי,"
"אני אוהב אותך."
העברתי יד בשערו ורכנתי לנשק אותו."אני אוהבת אותך."
-לוקאס אובריין-
נאנקתי כשאוליביה התהפכה שוב ומנעה מימני את השינה.
"מה?"לחשה.
הזדקפתי והנחתי את מרפקיי בשני צדדיה,מרחף מעל גופה,מביט בענייה."למה את לא נרדמת?כבר לילה שלישי ברצף שאת לא ישנה."
"מחשבות,"משכה בכתפיה.
"כן? כמו מה?"
"הרבה,רוצה לעזור לי?"
הנהנתי."הכל כל עוד זה יחזיר לי את השינה שלי."
אוליביה דחפה אותי חזרה לשכיבה והתיישבה עליי."מקשיב?"
התיישבתי ומשכתי את שניינו לאחור,נשען על ראש המיטה."כן,דברי."
"טוב,"אמרה והניחה את ידיה על כתפיי,משלבת אצבעות מאחורי צווארי."חבר שלי החליט שהוא מציע לי נישואים, והמחשבות הורגות אותי."
"ומונעות מימנו לישון,"אמרתי,מפנה את ראשי ומנשק את ידה."אולי תגידי לו כן ואז כולנו נלך לישון בשקט?"
אוליביה חייכה."אתה חושב?"
כרחתי את ידיי סביב מותניה ומשכתי אותה קרוב אליי."אני בטוח."
"אתה אומר שאתה לא רוצה ילדים."
"לא אם את לא רוצה."
"אבל אתה מבין שלהתחתן איתך הופך אותי לאמא חורגת של בנג'מין?"
הבטתי בענייה."לא בקטע רע ליב,אבל כמה זה באמת מפריע לך?"
"מה?"הביטה בי בבלבול.
"את תמיד אומרת כמה בנג'מין ילד מדהים ואת אוהבת אותו, אנחנו גם ככה גרים איתך כבר כמה שבועות ואת סוגשל אמא חורגת שלו,אז מה זה משנה אם תתחתני איתי? חוץ מטבעת על האצבע והזכות לקרוא לך אישתי שום דבר לא משתנה."
"אני מניחה שהרשמיות זה מה שמפחד אותי."
שתקתי.
"אני לא מתכוונת למשוך אותך לוק,"
"את לא,"הנדתי בראשי."תחשבי על זה כמה זמן שרק תרצי."
"ואם אני עדיין אגיד לא?"
המהמתי."את חברה שלי,גם אם תגידי לא. את לא יכולה לברוח מימני בכזאת קלות."
אוליביה חייכה.
"זה אחד הדברים שהפחידו אותך נכון?"
"כן,"הנהנה.
"אל תדאגי,"נישקתי את אפה."זה לא יקרה."
אוליביה חייכה ונישקה אותי.
-אוליביה בראון-
"איפה לוקאס?"שאלה נטלי בזמן שסידרתי את השולחן.
"ראיון עבודה,הוא אמור לחזור בקרוב."
"חשבתי שהוא כן לקח את הכסף של אבא שלו."
"וחלק מימנו הוא שם בצד לקולג' של בנג'מין,"הנהנתי."אבל כסף לא נשאר לנצח ואם ללוקאס לא יהיה שגרה קבועה הוא יתחרפן."
נטלי המהמה."הגיוני."
"כן,"
נטלי נאנקה."כואב לי הגב."
"חשבת על לבקש מדו מסאז'?"אמרתי והוצאתי כוסות מהארון.
"הוא עכשיו ברגליים,"צחקה."הכל בסדר בינך לבין לוקאס?"
"כן,למה?"הבטתי בה.
"לא יודעת,את נשמעת מוזר כשאת מדברת עליו."
הנחתי את הכוס האחרונה במקומה והתיישבתי."הוא הציע לי נישואים."
"מה?"שאלה בהלם."מתי?"
"לפני שבוע?"
"מה לוקח לך כל כך הרבה זמן?זה בגלל הקטע של הילדים?"
הנדתי בראשי.
"את לא יכולה להתבכיין על בנג'מין,אתם גרים ביחד."
"אני יודעת,זה לא זה."הנדתי בראשי."לוקאס אמר שהוא לא רוצה ילדים אם אני לא רוצה, הוא רק רוצה להפוך את זה לרשמי ואת הזכות לקרוא לי אישתו."
"אז מה הבעיה?"
משכתי בכתפיי."מפחיד אותי שאם אגיד לו כן מתישהו הוא יחליט שהוא כן רוצה ילדים."
"מתוקה,"אמרה בשקט."הבחור מאוהב בך כבר שנים,הוא המשיך להיות מאוהב בך גם כשלא היית שם.אם הוא אמר לך שכל מה שהוא רוצה זה להפוך את זה לרשמי ואת הזכות לקרוא לך אישתו אז זה מה שהוא רוצה."
"ואם זה ישתנה?"
"גם אם כן,יכול להיות שגם אצלך זה ישתנה."
פתחתי את פי למחות אך היא קטעה אותי."ואם זה לא ישתנה אצלך את תסבירי לו את זה והוא יבין,כמו שהוא מבין עכשיו וכמו שהוא הבין פעם."
נשפתי.
פעמון הדלת צלצל.
"מישהו בדלת,אני אדבר איתך מאוחר יותר אוקיי?"
"אין בעיה."
ניתקתי וניגשתי לפתוח.
קפאתי כשראיתי מולי את הכפיל המבוגר של לוקאס.
"שלום,"חייך אליי."את אוליביה בראון?"
"כן,"התנערתי."איך אפשר לעזור לך?"
"לוקאס אובריין גר כאן?"
"הוא לא בבית כרגע,מה אתה צריך מימנו?"
"את עוינת,"חייך."למה?"
"אתה מייקל אובריין,אבא של הבן זוג שלי."
"ומה גורם לך להניח דבר כזה?"שאל,החיוך לא זז בפניו.
משכתי בכתפי."ניחוש,הוא נכון?"
"אכן כן, מתי הוא חוזר?"
"אני לא יודעת, אני אגיד לו שהייתה כאן."
"שקרנית,"חייך ומנע מימני לסגור את הדלת."את לא תגידי לו כי את לא מחבב אותי ואת חושבת שעדיף שאני אתרחק כמה שיותר מהבן ומהנכד שלי."
"בזה אתה לא טועה."
"את יודעת מה זה לגדול בלי אבא, אוליביה בראון."
"היה לי אבא."
"אלן לא אבא שלך אוליביה, וגם אם תחשיבי אותו ככה,הוא לא היה שם אף פעם,תמיד בקליפורניה. עד שתומס הגיע,ואת גילית את האהבה האמיתית של אבא לביתו."
"אתה עזבת מרצונך,על אבא שלי איימו."
"אני בטוחה שתוכלי להבין אותי,אוליביה בראון.הרי גם את לא רוצה להביא ילדים."
"אני לא מביאה לעולם ילד ונוטשת אותו."
"לא את לא,"חייך האכזריות."את הורגת אותו."
שתקתי.
"אני הבאתי לו חיים,אולי חיים בלי אבא אבל הבאתי לו חיים."
"זה היה החלטה של ג'נה."סיננתי.
"היא הייתה מאוהבת בי מעל הראש ואם הייתי מבקש מימנה להפיל זה מה שהיא הייתה עושה. אבל מנעתי מימנה את זה כי אולי לא רציתי ילדים אבל ידעתי שהיא כן,"בחן את פניי."אולי לא בזמנו אבל מתישהו כן.ידעתי שאני אעזוב מתישהו,למרות שלא רציתי לשבור לה את הלב,אבל ידעתי שיבוא היום הזה והיא תכנס לדיכאון. אז נתתי לה את הבן שלה והלכתי."
"פשוט הקדמת את המאוחר."
"נכון,"הנהן."אבל הילד הרים אותה,גרם לה לצאת מזה מהר,כי היא ידעה שהוא זקוק לה והיא לא יכולה להיות במצב הזה. אולי שברתי לה את הלב אבל גם נתתי לה את הדבר שהרים אותה חזרה."
מכונית נכנסה לחניה ולוקאס יצא מימנה."אוליביה?"שאל והתקדם אלינו.
"היי,איך היה?"חיבקתי אותו.
"בסדר.. מי זה?"שאל והביט במייקל בבלבול.
"לא תציגי בניינו?"שאל מייקל בחיוך.
"תזדיין,"נשפתי אליו.
לוקאס הביט בי.
"לוקאס זה.. זה מייקל אובריין."אמרתי בשקט.
"אבא שלך."הוסיף מייקל.
לוקאס בהה בו כמה שניות ופנה להביט בי."בנג'מין ראה אותו?"
הנדתי בראשי אך מייקל ענה."לא הוא לא,עד עכשיו ניהלתי שיחה מלבבת עם ארוסתך.אם תשאל אותך אחרי זה אני בטוח שהיא תספר לך."
שתקנו.
"הו,"אמר מייקל כשהבחין בידי וחיוכו התרחב."טעות שלי,חברה שלך."
"לך תזדיין,"אמר לוקאס.
"אל תבזה את החינוך של אמא שלך בני."נזף מייקל.
"אל תדבר עליה בכלל, ואל תקרא לי בני."זעם לוקאס.
"אני לא פה בשביל חיבור בן ואב, לוקאס מייקל אובריין,"נזף מייקל."אני פה כי אני רוצה לדבר איתך ועם הבן שלך."
"לא,"לוקאס הניד בראשו."אתה לא נכנס לחיים של בנג'מין."
"הוא כבר מכיר אותי,"
לוקאס קפא.
"הכרנו בשדה התעופה ביום שרבת עם אקס של אוליביה, יש לך ילד מדהים."
"איך אתה-"
"מעז?"קטע אותו בצחוק."להזכיר לך מי אני לוקאס? הכרתי אותו לפני ששאלתי כי ידעתי איך תגיב ועכשיו אני שואל מתוך נימוס. בקלות אני יכול להעלים אותכם ולקחת אותו."
"אז למה שלא תעשה את זה?"ירק לוקאס.
"אני גוסס. ברגע שאני אמות כל העסקים שלי ימותו איתי ושאר הכסף יעבור אליכם בלי שום זכר אליי ככה שהאויבים שלי לא ירדפו אחריכם. אם אני מבקש לדבר עם הבן היחיד שלי ועם הבן שלו זה מה שאקבל."
-לוקאס אובריין-
"לוקאס?"
הסתובבתי.
אוליביה יצאה לגינה בפיג'מה,יחפה."ממתי אתה ער?"
מעכתי את הסיגריה במאפרה והתקרבתי אליה."למה את יוצאת ככה?"
"התקשרו אלייך,זה העיר אותי."אמרה והושיטה לי את הפלאפון.
"ראית מי זה?"שאלתי ולקחתי מימנה את הפלאפון.
"ג'ולי,"מלמלה ושפשפה את ענייה."אני חושבת שהיא גם שלחה הודעות."
הכנסתי את הפלאפון לכיס."את חוזרת לישון?"
"נראלי שלא."
"רוצה לשבת איתי?"
"אם תכנס איתי לסלון אני אכין לך קפה,"חייכה.
"אוקיי,"חייכתי ונכנסתי אחריה.
בהיתי בטלוויזיה הכבויה בזמן שאוליביה הכינה קפה,כשחזרה הבטתי בה עד שהתיישבה.
"אתה רוצה להדליק?"שאלה אוליביה והביטה בי.
הנדתי בראשי.
אוליביה רכנה קדימה כדי להניח את הכוס על השולחן והזדקפה,כורחת את ידיה סביב מותניי.
חיבקתי אותה והיא הניחה את ראשה על חזי.
"אתה בסדר לוקאס?"
"כן,למה?"
"אתה נראה מוזר, ועכשיו אתה זה שלא יושן."
שתקתי.
"הוא שם עלינו עין כל השנים האלה,"אמרתי אחרי כמה דקות.
"מה?"הביטה בי.
"הוא עקב אחרי ואחרי אמא. כל בנאדם חדש שנכנס לנו לחיים הוא בדק אותו,"עניתי.
"זה מפחיד."אמרה וחזרה להניח את ראשה על חזי.
"אפשר להגיד."הנהנתי.
"בנג'מין יודע מי הוא?"
"לא,אסרתי עליו להגיד לו. לא משנה מה הסיבה שלו,הוא הלך ולא מגיע לו שבנג'מין יקרא לו סבא."
אוליביה המהמה.
נישקתי את ראשה.
"כן,"אמרה אוליביה אחרי כמה דקות.
"מה כן?"שאל בבלבול.
"אני אתחתן איתך."
°°°°°°°°°°°°°°°°°°°°°°
מקווה שאהבתםם
את האפילוג אני אעלה בהמשך
אוהבתותכן ושיהיה לכן המשך ערב מעולה😍