**נקודת מבט מאי**
קמתי משעון מעורר בחדר לא מוכר כשאני יושבת במיטה לא מוכרת, מהרתי להרים את השמיכה כדי לראות אם אני לבושה, וכן הייתי לבושה אבל לא בבגדים שלי ומי ישן לידי עם לא אחר ממאט קנייס
מיד יצאתי מהמיטה "לאן את הולכת?" מאט שאל בקול מחוספס מהשינה "איך הגעתי לפה?" שאלתי שלא הצלחתי להיזכר בכל הדברים שקראו אחרי המועדון "שמו לך סם אונס במשקה אז לקחתי אותך לכאן" מאט ענה בקצרה "למה אני בבגדים שלך?" שאלתי את מאט בהסטריה "תרגעי לא נגעתי בך למרות שאני לא אתנגד אם את רוצה" מאט הכניס מעט דברים מלוכלכים לשיחה וגיכח מעט "שיט" מלמלתי לא יודעת איך אני אמורה להסביר את זה להורים שלי
"הבית ספר שלך מתחיל עוד שעה" מאט הזכיר לי "יש לך תלבושת בחדר ארונות, למרות שאני מעדיף את מה שעלייך" מאט אמר וחיוך זדוני עלה על פניו "תענה לי בכן או לא " קבעתי ומאט הנהן בזלזול "הגענו למצב שאתה ראית אותי ערומה? אנחנו בבית שלך? רוי יודע מזה? אתה תספר על זה למשהו? אנחנו ישנו ביחד? ואתה יודע איך בר חזרה? אתה מקפיץ אותי?" הצפתי את מאט במטר של שאלות "לא,כן,לא, לא,כן,כן" מאט ענה לי כמו שבקשתי ממנו "מה נגיד לרוי או להורים שלי?" שאלתי את מאט "נגיד להם שחגגנו בלילה ונרדמנו" מאט אמר "זה לא טוב" קבעתי ומאט עיקם את פרצופו מחכה להסבר "אני לא ממש חוגגת בלילות" ניסיתי להסביר בעדינות "את בתולה?" מאט קפץ בשאלתו והנהנתי "רוי..." אמרתי והבנתי שמאט כבר הבין
"אני אטפל בזה עד סוף היום" מאט אמר לי והלך להתלבש כשאני צועדת לשירותים שהיו בחדר בכוונה ללבוש את המדים של הבית ספר שלי
"יש פנקיקים במטבח שהכינו" מאט אמר לי ששנינו היינו מוכנים לבית ספר "איפה הדברים שלי?" שאלתי בעדינות "דקה אני מביא לך אותם" מאט אמר והלך להביא לי את התיק שאיתו הלכתי ביחד עם הפאלפון שלי , מייד כשהדלקתי את הפאלפון שלי ראיתי שורה של הודעות מבר 'סורי אם הדאגתי אותך אתמול, פגשתי משהו חתיךךך..' היה רשום באחת ההודעות שתפסה את עיניי והבנתי שהנושא של בר כבר מטופל והיא לא עצבנית
"תספרי להם שבר התחילה להקיא אתמול אז הזמנת מונית לבית שלה ונשארת לישון שם" מאט קבע "אני ממש לא משקרת גם לבר וגם להורים שלי ולרוי" קבעתי את עמדתי "את תאמרי להם את זה" מאט קבע ואני התעצבנתי "אני לא משקרת להם" קבעתי מנסה לעמוד על שלי "אל תשכחי מי אני רק בגלל שאני נחמד איתך" מאט התעצבן גם והתקרב אליי בצעדים מאיימים ולראשונה פחדתי ממשהו, פחדתי ממשהו שיפגע בי, פחדתי ממנו "את תגידי להם מה שאמרתי לך כי אם לא אני אצטרך לשקר שלקחתי לך את הבתולין ואת יודעת מה זה אומר....." מאט סוג של איים עליי ואני קפאתי במקום מיהרתי לקחת את התיק שלי והאיפון ורצתי אל מחוץ לבית שלו שהתברר כאחוזה
דמעה זלגה מעיניי ואין לי מושג למה אבל הרגשתי מעט פגועה מאיך שמאט איים עליי "תחזרי לפה" מאט צעק לי ומהרתי יותר תכיוון הכביש "מאי" מאט אמר כשהוא היה כבר קרוב אליי
מונית עצרה לי ועליתי עליה מהר אמרתי לנהג את השם של הבית ספר שלי כי אחרי הכל עם כל כמה שאני כועסת ופגועה ממאט אסור שמשהו ידע ממה שקרה אתמול בעיקר מהרעיון של ניסו לאנוס אותי,
אז מה אתן חושבות על הפרק?? האמת היא שממש השתדלתי להעלות היום גם פה אחרי שהעלתי פרק בעוד 2 ספרים שלי!
ומה אתן חושבות על הפרק ועל מאי ומאט??
כמו שכבר כתבתי ב2 הסיפורים האחרים שלי עקב לחץ שיש לי לקראת מבחן חשוב שאמור להיות לי בקרוב אני אעלה פרק בשבוע ואם אני אספיק ויהיה לי זמן אני יעלה יותר....
אז תכתבו תגובות ותצביעו!!
שבת שלום(:
YOU ARE READING
don't fall- לא ליפול
Romance//מקום מספר 1 בחטיפה 15.5.18 16.5.18 17.5.18 18.5.18 19.5.18// מה קורה שילדה אחת מגלה שכל החיים שלה היו שקר?! שהיא מגלה שמי שעד היום היא הגדירה בתור 'המשפחה שלה' הם בכלל החוטפים שלה קוראים לה מאי אסולין היא ילדה טובה סך הכל, היא לא שותה ומעשנ...
