bodyguard שומרת ראש

פרק 11

"רק את היית שם בשבילי.
כמו מלאך שירד מהשמים להציל אותי"
אמר ג׳וני בשקט, לא מוריד את עיניו מעיניה של ליילה, מרגיש את ליבו הולם בפראות בחזהו. ליילה הביטה בו בעיניים פעורות מרגישה את פעימות ליבה דוהרות. היא הסיטה בקושי רב את מבטה מעיניו. ׳הוא בטח מנסה רק להשכיב אותי. לא יכול להיות שהוא התאהב בי כל כך מהר׳ חשבה לעצמה.
"זה נשמע כמו שורה משיר. אתה כותב שיר חדש?"
ג׳וני המופתע הביט בה בשקט דקה ארוכה. ׳היא לא מאמינה לי, היא בטח חושבת שאני סתם משחק איתה. ילדה חכמה. אני אצטרך להרויח את האמון שלה׳ הרהר לעצמו וחייך חיוך קטן. "אולי כדאי שאני יתחיל לכתוב שיר חדש, אבל זה לא יהיה היום. כבר מאוחר ואני עייף. היה לי יום מטורף, נראה לי שכדאי שנחזור." הוא אמר לה ונעמד מושיט את ידו כדי לעזור לה לקום מהחול. היא נתמכה בו ונעמדה מנערת ממכנסיה את החול.
הם הלכו בדממה לעבר המכונית השחורה וליילה התיישבה במושב הנהג. ג׳וני התיישב במושב שלידה והביט בפניה הרציניות. "למה את כל כך רצינית?" שאל אותה אחרי שהתניעה את הרכב. "אני חושבת." אמרה לו מתרכזת בכביש החשוך. "על מה את חושבת?" שאל אותה, לא מוריד ממנה את העיניים. "אני חושבת על מה שאמרת" אמרה לו והביטה בו לשנייה. עיניהם נפגשו לרגע קטן והיא מיד הסיטה את מבטה חזרה לכביש. "אמרתי הרבה דברים. על מה בדיוק את חושבת?" המשיך ג׳וני לתחקר אותה כשחיוך עולה על שפתיו. הוא נהנה לראות את הבעות פניה המשתנות מרגע לרגע. "אני חושבת כרגע שאתה מסיח את דעתי מהנהיגה וזה מסוכן." אמרה לו. "אני מסיח את דעתך?" שאל בטון תמים כשחיוך ערמומי על פניו. "ג׳וני אני לא צוחקת." אמרה לו בטון קשוח. "איך אני מסיח את דעתך אם אני רק מדבר?" אמר בשקט מאוכזב "אתה עושה לי חור בפנים כשאתה בוהה בי ככה. זה מלחיץ אותי" אמרה לו בטון רך ושקט שהדליק אותו.
הוא שתק לרגע, נדהם מעוצמת התחושות שעברו בגופו.
"את יודעת שאת יפיפייה?" אמר לה לפתע. ליילה הסמיקה והניחה יד אחת על לחיה וחייכה. "ג׳וני אם אתה לא רוצה שתהיה לנו תאונה כדאי שתהיה בשקט" אמרה לו כשחזרה לעשתונותיה. "את קשוחה" חייך אליה ׳ואני אוהב את זה. זה מאתגר אותי עוד יותר׳ הרהר לעצמו והסיט את מבטו ממנה, עוצם את עיניו.

הם הגיעו לחניית בית המלון. ליילה הביטה בג׳וני שישן כמו מלאך, מקופל בעצמו וכובע הקפוצ׳ון השחור מסתיר חלק מפניו. היא חייכה לעצמה ויישרה את ראשו לכיוונה. היא הניחה את ראשה על מושב הכיסא והביטה בו ישן. ׳אין לך מושג כמה אני אוהבת אותך ומפחדת להיפגע ממך׳ חשבה לעצמה וליטפה את פניו החלקות כשפתאום ראתה איך עיניו נפתחות. היא הורידה מיד את ידה והסיטה את מבטה משתעלת קלות שיעול מזויף ומחפשת כביכול משהו, דבר שרק החמיר את המראה המבולבל שלה וגרם לג׳וני לגחך לעצמו.
"אני רואה שהגענו" אמר ג׳וני בקול ישנוני והתרווח על המושב. הוא שחרר את חגורת הבטיחות ופתח את דלת המכונית. הוא נעמד והתמתח קלות.
"רק רגע. איך את חוזרת הביתה?" שאל את ליילה שיצאה מהרכב והמפתח בידה.
"אני עושה ריצה. אני גרה לא רחוק מכאן" אמרה לו וזרקה לעברו את המפתח. ג׳וני עקף את המכונית ונעמד לידה. "את לא יכולה לרוץ. שכחת? את פצועה! אני ידאג לך לחדר במלון. ששש...." קטע אותה כשניסתה לומר משהו "אני לא מרשה לך לסרב. את באחריותי עכשיו" הוא חייך חיוך של ניצחון למראה פניה המופתעות. הוא הרים את גבותיו והורה לה בידו לעבר המעלית. ליילה צחקה. "את צחקת עכשיו?" אמר לה בטון ילדותי והביט בעיניה הצוחקות "את באמת צחקת עכשיו" ציין בסיפוק.
הם עלו במעלית לקומת הכניסה אבל כשהדלת נפתחה בלובי המלון קלט ג׳וני הסתודדות של עיתונאים עם מצלמות. הוא הסתובב מיד ונעמד מול ליילה כשידיו בצידי ראשה, מסתיר אותה בכתפיו הרחבות. הוא היה קרוב אליה כל כך שהיא הרגישה את נשימותיו המהירות על פניה. הם עמדו ככה קרובים במשך מספר שניות שנראו כמו נצח עד שדלת המעלית נסגרה. עיניהם נפגשו ונשימתם נעתקה הם המשיכו לעמוד כך במשך שניות נוספות לא מצליחים להסיר את המבט אחד מהשניה עד שג׳וני הרגיש את ידה של ליילה נוגעת לו במותן.
צמרמורת חלפה בגופו...