bodyguard שומרת ראש

פרק 22

ג׳וני ישן כשפניו על השולחן כשלפתע שמע את הדלת החיצונית של המרתף נפתחת.
הוא הרים את ראשו בבהלה מהשולחן ונשען על משענת הכיסא. חרדה החלה לקנן בליבו, אם הוא ימות כאן, אף אחד לא ידע מכך. הדלת נפתחה ובזוית עינו ראה את בבואתה של ליילה דרך מסך המחשב.
ג'וני עצם את עיניו מעמיד פנים שהוא ישן.
הוא שמע את צעדיה של ליילה מתקרבים ונעצרים קרוב אליו, לפתע חש את נשימותיה על פניו ונשימתו נעתקה.
שפתיה הרכות נשקו לשפתיו באיטיות וג׳וני חש איך כל גופו מצטמרר למגעה.
ליילה התרחקה ממנו מעט אבל הוא כבר לא יכל להתאפק יותר. הוא פקח את עיניו וראה אותה מופתעת.
הוא תפס את ידה והושיב אותה על ברכיו, מניח את ידו על לחיה הסמוקה ומקרב את פניו לפניה, לאט לאט, מביט ישר לתוך עיניה ואחר כך מביט על שפתיה הורודות. ליילה עצמה את עיניה, נותנת לצמרמורת לחלוף בגופה. היא חיכתה לרגע הזה הרבה זמן ועכשיו כשהרגע הזה הגיע, היא הרגישה את כל גופה רועד מתשוקה.
שפתיו הרכות תקפו באגרסיביות קלה את שפתיה וידיו עטפו את גופה.
ליילה אחזה בעורפו ביד אחת וביד השנייה ליטפה את לחיו החלקה.

הם התנשקו דקות ארוכות עד ששמעו את הדלת החיצונית של המרתף נפתחת. הם התנתקו זה מזו ונעמדו, מסוחררים וסמוקים, מביטים אחד בשניה בחיוך.
"מה לעזאזל אתם עושים כאן?" שאל מין היוק בקול מופתע.
"חיפשתי אתכם בכל הבית ובסוף אתם מתחבאים לכם כאן? לא שמעתם אותי קורא לכם?" קולו הפך להיות כעוס.
"היונג אתה לא יודע שהחדר הזה אטום לרעשים?" אמר ג׳וני בקול חצי מתנצל ופנה אל הדלת.
"בואי ליילה, אני צריך להראות לך את החדר שלך" אמר ותפס את ידה.
ליילה הייתה נבוכה מעט, היא לא ידעה איך להגיב אחרי הנשיקה הלוהטת שהייתה להם לפני דקה. אבל לא היה לה הרבה זמן לחשוב על זה כי ג׳וני פשוט גרר אותה במעלה המדרגות ופתח את דלת החדר.
"וואאווו" פיה של ליילה נפער למראה חדר הכושר הקטן. "וואוו, זה חלומי!" אמרה וניגשה לשק האיגרוף מתחילה לתת אגרופים קטנים בידיים חשופות.
"לא לא ליילה, אסור לך עדיין!" אמר ג׳וני ותפס את ידיה כאילו הייתה ילדה קטנה ושובבה.
"את עדיין לא החלמת ואני לא מרשה לך להתאמן עד שנקבל אישור מרופא. ברור?!" קולו היה קשוח אך מודאג בו זמנית וזה מצא חן בעיניה.
"אין בעיה, אבל יש לי תנאי אחד.
אתה חייב להתאמן כאן כל יום.
אני אכין לך תוכנית אימונים כדי שתוכל להגן על עצמך"
"וגם עלייך! בכיף! " הוסיף ג׳וני וקרץ לה קריצה שגרמה לפניה להסמיק.
"עכשיו בואי נרד לאכול בוקר. אני גווע מרעב והריח של האוכל כבר מדגדג לי באף" אמר ג׳וני בחיוך ויצא מהחדר לכיוון המדרגות.
מין היוק הכין להם חביתות וטוסטים והניח על השולחן לצד גבינות וריבות.
"תשבו לאכול. אני חייב לצאת. עוד מעט תגיע האחות שתבדוק אותך ותתן לך הוראות להמשך הטיפול. אל תתן לה להזניח את עצמה שוב" אמר מין היוק ופנה לצאת.
"טוב אמא" לחש ג׳וני בשקט והסתיר בידו את צחוקו. ליילה צחקה גם היא בשקט והביטה בג׳וני שהתיישב ליד השולחן והחל למרוח גבינה על הטוסט.
היא התיישבה מולו, מניחה את סנטרה על ידיה כשמרפקיה על השולחן.
היא לא יכלה להוריד את עיניה ממנו.
השיער הבלונדיני החלק הסתיר את מצחו ואת גבותיו הכהות והבליט את ריסיו הארוכים ואת עיניו החומות היפות. עיניה התעכבו על שפתיו האדומות והחושניות ואחר כך היא הביטה שוב בעיניו שהביטו עכשיו בעיניה.
"את בוהה. שלא תעשי לי חור בפנים" גיחך ג׳וני והכניס את הטוסט לפיו.
בטנה קירקרה בקול וגרמה לפרץ של צחוק בצד השני של השולחן.
"תאכלי מהר, שלא תאכלי אותי בסוף" צחק ג׳וני והגיש לה טוסט עם גבינה וחביתה.
ליילה חייכה בביישנות ונטלה ממנו את הפרוסה.
כשסיימו לאכול, הם שמעו את צלצול הפעמון וג׳וני הביט במסך הוידאו הקטן וראה אישה מעט מבוגרת עם חליפה כחולה.
"מי את?" שאל אותה דרך האינטרקום.
"שלום. אני פארק סו רים, באתי לבדוק את המטופלת"
הוא לחץ על הזמזם והדלת נפתחה.
ג׳וני ניגש לקראתה.
האישה נכנסה לבית כשבידיה תיק שחור גדול פתוח למחצה.
"השוטרים בחוץ בדקו אותי, אני קצת אה... בשוק עדיין" אמרה והניחה את התיק על הרצפה. מביטה בג׳וני בעיניים מצומצמות.
"איפה אישתך?" שאלה אותו בקול חמור סבר.
ג׳וני התחיל לצחוק בקול רם והאישה הביטה בו מבולבלת.
"אחיין שלי אמר שאישתו של חבר צריכה טיפול דיסקרטי בפצע דקירה. אני לא מבינה מה כל כך מצחיק, אם הוא לא היה אחיין שלי הייתי מדווחת עליך למשטר... רק רגע, אבל יש כאן שוטרים בחוץ" היא נראתה מבולבלת עוד יותר וג׳וני חייך אליה בסלחנות.
"היא לא אישתי" אמר לה וסינן בשקט לעצמו ׳מין היוק היונג אני יהרוג אותך!׳
"ולא אני דקרתי אותה" הוסיף, מתחלחל מהמחשבה שזה מה שחשבה.
ליילה התקרבה אליהם בהיסוס והושיטה את ידה לעבר האישה שהביטה בה בעיניים פעורות לרווחה.
"שלום. אני ליילה, נעים להכיר אותך" אמרה.
האישה לחצה את ידה בחום.
"נעים מאד. אני פארק סו רים, אחות בבית חולים האנגוק."
"חברה שלך יפיפייה" אמרה לג׳וני וליילה הסמיקה והעבירה את ידה על שיערה במבוכה.
"גם אני חושב כך" אמר ג׳וני ותפס את ידה של ליילה מחייך חיוך קטן.
"טוב. אני חושבת שכדאי שאבדוק אותך." אמרה סו רים וניגשה לכיוון הסלון.
"אני חושבת שכדאי שנעשה את זה למעלה" אמרה ליילה ופנתה לכיוון המדרגות.
"אחרייך" אמרה סו רים והן החלו לעלות במדרגות כשג׳וני מאחוריהם.
ליילה נתנה לסו רים לעלות לפניה וחיכתה שג׳וני יגיע אליה.
"ג׳וני, אני חושבת שכדאי שתישאר למטה" לחשה לו ליילה.
"למה? אני רוצה להיות איתך" לחש לה בחזרה.
"אבל... זה מביך. אני לא רוצה שתיראה את הפצע שלי" לחשה לו בחזרה.
סו רים הביטה בהם מתלחששים וחייכה לעצמה ׳איזה זוג מתוק׳ חשבה לעצמה והחליטה לתפקד בתור קופידון.
"אתה. ג׳וני, נכון?
אני אצטרך את עזרתך אז שלא תחשוב להתחמק." אמרה.
ג׳וני הביט בה במבט אסיר תודה וליילה הביטה בהם חסרת מילים.
"מעצבן" סיננה לעברו בשקט.
ג׳וני הוציא לה לשון בילדותיות ותפס את ידה "עוזר" לה לעלות את שתי המדרגות שנותרו עד הקומה השנייה.
הוא פתח את דלת החדר שיועד לליילה והם נכנסו יחד.
ליילה נישכבה על המיטה וסו רים התיישבה על כיסא שג׳וני הביא מהחדר שלו.
ג׳וני התיישב על ספת הכושר והביט בליילה מהצד. רואה איך היא עוצמת את עיניה בכאב כשסו רים מחטאת את הפצע ומרגיש שוב את האשמה והכאב בליבו.
ליילה שתתה כדור משכך כאבים והלכה לנוח. ג׳וני וסו רים ירדו למטה.
ג׳וני סיפר לה את הכל וסו רים הרגישה את כאבו, ניחמה אותו ובסוף טפחה על שכמו בחיבה.
"אל תדאג. הכל יהיה בסדר. אתה יודע שמין היוקי אוהב אותך ודואג לך נכון? ולגבי ליילה, הפצע שלה כבר כמעט החלים לגמרי. אני מניחה שתוך יום יומיים היא כבר תחזור לתפקד כרגיל. אני אפילו לא צריכה לבוא שוב, רק תדאג לחטא לה את הפצע ולחבוש אותו מחדש כל יום. את הכדור כדאי שהיא תיקח לפני, כדי שיכאב לה פחות." הוא הרגיש אסיר תודה על מילותיה המנחמות והיא הלכה לדרכה.
ג׳וני עלה לקומה השנייה ונכנס לחדר של ליילה. הוא הביט בה ישנה בשלווה כמו בובה והתיישב על הכיסא לידה. הוא הסיט מפניה קווצת שיערות סוררות ואחר כך ליטף ברכות את לחיה. ליבו הלם בחוזקה כשראה חיוך קטן בפניה הישנות של ליילה.
הוא קרב את פניו ונשק ארוכות למצחה.
"אני אוהב אותך" לחש בשקט.