חחח איזה קליק בייט אני מתה
עברה שנה מאז שפרסמתי את הסיפור הזה. הייתם מאמינים? הוא עדיין אחד הסיפורים הקצרים הכי אהובים עליי שכתבתי. אני מתכננת להכניס אותו לספר שאני אכתוב שיהיה מלא בסיפורים קצרים מנקודת המבט של בני נוער, ואז להקים דוכן בכנס ולמכור אותו. אני אשמח לשמוע אם מישהי/ו מכם יהיה מעוניין במשהו כזה, אבל זה לא העניין פה.
לפני שנה, אחרי שסיימתי לכתוב את שלושת החלקים של הסיפור (מההתחלה תכננתי שהוא יהיה כזה קצר), הרגשתי שחסר משהו. היה חסר לי את נקודת המבט של נואה. אז כתבתי פרק שלם עליו, אחרי כל הסיפור של הפרידה. זה יצא לי (((ספויילר))) מדכא רצח. רק אומרת.
חשבתי לשמור את נקודת המבט של נואה לעצמי, ולחשוף אותה רק כשאפרסם את הספר (מה שיקרה אף פעם בקצב הנוכחי שלי), אבל אני אוהבת אותו כל כך שהחלטתי לחלוק אותו איתכם.
אמנם עברה שנה, אבל ברגע שההודעה הזאת תצבור לפחות 60 הצבעות, אני אפרסם את החלק האחרון והסופי. נראה אם בכלל למישהו עדיין אכפת מהסיפור הזה. זה יהיה נחמד אם תספרו לאנשים חדשים על הסיפור הזה ותשכנעו אותם לקרוא ולהצביע. זו די המטרה של ההודעה הזאת, למען האמת.
ברוב תודות,
אני.
YOU ARE READING
NOWAY.
Short Story"אין מצב שאתה עוזב אותי", הוא לחש לי באוזן. הוא חיבק אותי חזק כל כך שנאבקתי לנשום, פוחד שאני אברח. "א-איך... גילי..ת?" שאלתי בקוצר נשימה. הוא ידע שרציתי להיפרד ממנו היום. "אתה תעזוב אותי רק בקבר", הוא לחש, מתעלם מהשאלה שלי. זה איום?
