נואה הוא חולה שליטה. הוא מרגיש שהוא חייב לשלוט בהכל, במציאות. שהכל יקרה כמו שהוא רוצה, ששום דבר לא יחמוק מפניו.
הוא רצה לשלוט בבית ספר, והצליח. הוא התלמיד הכי פופולארי שהיה בתיכון הזה אי פעם, כנראה.
הוא רצה להיות תלמיד מצטיין, והצליח. הממוצע שלו כל כך מושלם שהוא יכול להרשות לעצמו להבריז מידי פעם. איכשהו הוא תמיד משיג אישור בסוף.
הוא רצה להיפגש עם הנשיא, והצליח. לעזאזל, אין לי מושג איך זה קרה. לאף אחד אין מושג. הוא תמיד משיג מה שהוא רוצה, כאילו יש לו דרכים סודיות, כאילו הוא אלוהים.
והוא רצה אותי, ואני נפלתי בשבילו. כי הוא פאקינג נואה פלהיי והוא ישיג מה שהוא רוצה. מי אני שאתנגד?
ואני אתחרט על זה עד סוף חיי, כנראה.
••••
"ג'ימי!" נואה קרא אליי מהקצה השני של המסדרון. הסתובבתי אליו בחוסר חשק. המראה שלו הדהים אותי שוב, בכל פעם מחדש. לא משנה כמה אני אתעב אותו, הוא עדיין יראה מדהים, במראה מרשים אפילו בג'קט בייסבול וסניקרס. הוא פסע בהליכה המלכותית שלו כל הדרך אליי, מעמיד פנים שהוא לא שם לב איך המבטים של כולם ננעצים בו. ידעתי שהוא אוהב את זה, שכולם רוצים להיות נואה. שכולם רוצים להיות קרובים לנואה.
והוא ניגש אליי וחיבק אותי חזק, כאילו שנים לא ראה אותי. הראש שלי נצמד לגרוגרת שלו, כי הוא כל כך גבוה. הריח של הבושם שלו, משהו עם שם יקר ומגונדר, כנראה, מילא את הנחיריים שלי. הוא הריח ממש טוב, אבל התחלתי לסלוד מהריח הזה. אני מחזיר לו חיבוק בשביל ההצגה. שנאתי שהוא עושה את זה בפומבי.
"בוקר טוב", מלמלתי. הוא ניתק את החיבוק וחייך אליי. "בוקר טוב". הוא שילב את ידו בשלי, והתחיל ללכת לכיוון הכיתה שלנו, גורר אותי אחריו. שנינו למדנו ספרות למתקדמים בשעתיים הראשונות. ונחשו מי יושב לידי? נואה.
נהדר.
"איך ישנת בלילה?" נואה לחש לי באוזן.
"בסדר".
"רק בסדר?"
"בסדר גמור".
נואה נאנח. הוא קירב את ראשו לקודקודי ונשק לו. אנשים במסדרונות הסתכלו. הסמקתי והשפלתי את מבטי. נואה בטח מחייך בגאווה עכשיו, כמו תמיד. הנשיקה הזאת הייתה כמו הכרזת טריטוריה בשבילו.
כשנואה התחיל לצאת עם בנים, אף אחד לא לעג לו. הוא פאקינג נואה פלהיי, מותר לו הכל. הוא יצא עם שלושה בנים שנה שעברה, כשהיינו בכיתה י"א, כולם בוגרים ממנו. עם כולם זה הסתיים מהר, תוך חודש או חודשיים. כשנמאס לו מהם הוא פשוט סימן מטרה חדשה, אותי.
אני לא יודע למה הוא בחר בי, אולי כי פשוט לא הייתה לו תחרות. אני לא כמוהו, אני אפילו לא ממוצע. למדתי איתו בהקבצות הכי גבוהות, רק כי היינו באותו גיל וטובים בלימודים. זהו.
YOU ARE READING
NOWAY.
Short Story"אין מצב שאתה עוזב אותי", הוא לחש לי באוזן. הוא חיבק אותי חזק כל כך שנאבקתי לנשום, פוחד שאני אברח. "א-איך... גילי..ת?" שאלתי בקוצר נשימה. הוא ידע שרציתי להיפרד ממנו היום. "אתה תעזוב אותי רק בקבר", הוא לחש, מתעלם מהשאלה שלי. זה איום?
