תמיד דמיינתי אותו.
תמיד ראיתי אותו, שם, לא רחוק ממני. ניסיתי להושיט יד, לדבר, להרגיש, ומשהו תמיד מנע את זה ממני.
אבל זה הרגיש יותר מזה, הרגשתי בפעם הראשונה בחיים שלי באמת חיה, אני רק מחכה לרגעים שאני רואה אותו. איך שהוא מחליק את ידו בכל כך מהירות סביב שיערי ושם את חלקו מאחורי האוזן שלי, לא מתקמצן עם מגעו וידו נשארת באזור, מלטפת, ומחממת.
אלוהים אני חושבת שאני משתגעת, זה נורמלי שאני מאוהבת מבחור מהדמיונות שלי?
חזרתי
מבטיחה לא לבגוד הפעם לול
מקווה שתהנו מהסיפור, אשתדל להיות מעניינת
אוהבת מכל הלב
XX
